צליל גיטרה חשמלית סטייל מזרחי חובר לצליל אקוסטית, כפתיח לטון הדרמטי של מאור פרץ (משה בין הצבע של נתן גושן למלודרמה של רפי פרסקי) המתאר סיטואציה של מי שנשאר לבד מול דמות אהובתו הספוגה בכל מקום בבית. מנעד הדרמה של פרץ מתעצם בבית השני, כשהוא מתאר תמונה המתבססת על קונוטציות של פרעות וטבח (פוגרום). כל עוד לא יקרה משהו קיצוני נורא מהסוג האלים הזה – הוא נשאר איתה, עם זיכרונה.
לא ברור אם הדרמה הזו טעונה בכעס משום שעזבה אותו או על עצמו בגלל שנתן לפרידה להתרחש. גם לא ברור אם חסרונה הוא תוצאה של פרידה בין אוהבים או של מותה. חוסר הבהירות מייצר מסתורין שלתוכו נכנס "המערבון" האלים, והתשובה על השאלה מה קרה באמת – נשארת באוויר, לוטה בערפל.
למרות חוסר האינפורמציה, תחושת הנואשות בקול הדואב מצליחה לשדר מצוקת אמת, במנגינה וקצב שמעלים את מפלס הכאב לדרגה של תוגה עצומה.