אלבום שמיני של הצמד האמריקני (יליד 2001) מגיע אחרי El Camino, זוכה הגראמי ושונה ממנו. הוא נפתח בשבע דקות של סלואו – Weight of Love, שתי דקות של צליל אינסטרומנטאלי קודר, ובהמשך מגיעות המילים והשירה ההרמונית. מסוג השירים שלהקות אינן מכניסות בפתח אלבום, אלא משאירות להמשך או לסוף. זה הראש של הזמר-גיטריסט דן אורבך Dan Auerbach, המתופף פטריק קרני Patrick Carney והמפיק בראיין ברטון המוכר בשמו Danger Mouse. קטע אווירה מעובד נפלא, מעברים אפקטיביים, כשהמוטו הוא "Don't give yourself away/To the weight of love באיזושהי חזרה לבסיס – לבלוז הכבד. זוהי הפתיחה לאלבום נפלא, ומי שירצה לומר הטוב ביותר של הבלאק קיז עד כה – אז לא נלך נגדו.
Turn Blue הוא אלבום רוק מקורי עם נגיעות בלוז יפות, המינימליזם האקוטי המוכר של הלהקה מאלבומיה הראשונים וגם אלמנט הגראנג' רוק. אלבום של פשטות ועושר מוסיקלי. איך זה מסתדר? תקשיבו, תבינו. מסוג האלבום שגדלים מהאזנה להאזנה. In Time הוא שיר לא צפוי, סול ריתם נ' בלוז עם שכבה שמזכירה ציפוי של צלילי מערבוני הספגטי של אניו מוריקונה. בשיר מתייחס אורבך לאנשים שגרמו לאשתו לשעבר לעזוב אותו.

ההפקה לה שותף דנג'ר מאוז, משובחת, מעניקה ערכים מוספים, במיוחד בשיר כמו Year in Review עתיר ההרמוניות הקוליות וגם באווירה השמימית בפתיח של Bullet in the Brain, שיר פופ דאנסי שמתמקד בנושא הנ"ל. Gotta Get Away הוא סיום לא צפוי – רוק מלודי ישיר בנוסחי השבעים. כבר אמרנו: גדל מהאזנה להאזנה.

וידיאו: Fever