לואי מרשל? (מגדולי מנהיג ארה"ב בסוף המאה ה-19 תחילת ה-20) למה? השיר לא יסביר מהות השם. מדובר בפרויקט-ניסיון של החברים דן תורן את יובל מנדלסון לפרוץ דרך אל נתיב חדש בפופ המקומי באמצעות הרכב, שדף יחסי הציבור מיהר להגדיר "סופרגרופ" (מונח אמריקאי משנות השישים שהתייחס להרכבי דינוזאורי רוק) לפי השיר – רק העתיד יוכיח האם הגרופ הזו היא אכן סופר.
בינתיים – קוריוז חביב. צליל פולק מחויך עם מוסר השכל ומשל. בלדה משורבטת ומבודחת על סוף היחסים בינו ובינה מנקודת מבטו, עיבוד סטייל קאונטרי-בלוז שנוגע באזורי הדיקסילנד בעזרתם של ספי ציזלינג (חצוצרה) ומקהלת ילדים. הקליפ המראה את החבורה בהפלגה, מבהיר כי הרצינות היא מהם והלאה. לאן בדיוק חותרים תורן ומנדלסון? מי שמחפש היגיון-קו-סגנון בשיר הזה, יצטרך להמתין.

לואי מרשל הם: דן תורן, יובל מנדלסון, יובל שפריר, רועי הדס ועופר קורן.

העסק הסתבך / היא לא טרחה לומר לי איך / מתי ולמה היא החליטה לעזוב/ העיקרון פשוט נורא/ צריך לפגוע בול פגיעה/ לפני שמחלקים את עור הדוב
מה ששלי עכשיו שלה/ מה ששלה נשאר שלה/ אני מודה שלא תכננתי תוכניות/ בהצגת הצהריים
האורות דולקים בינתיים/ נשאר לשבת / כשעולות הכותרות
יש הרבה דגים בים/ אך מספיקה טיפה אחת של דם/ להעיר את הכרישים כולם/ ואין יותר דגים בים/ שמש קיץ במרום/ שנינו מתייבשים בחום/ ואם אין עוד מה לומר נאמר שלום
אוזניות על האוזניים/ אין חורים בנעליים/ וללכת ברחוב זה בחינם/ הפאנקיסטים שם עדיין/ אין כבר אש בתוך המים/ במזרקה הזאת של יעקב אגם
אני ממשיך מכאן לצ'ילה/ רק אם לא יהיה לי קילה/ הסיפור הזה כבד לי על הגב/ זה מתרחק כשמתקרבים/ ואז יורד מהפסים/ המשל על הארנבת והצב