ענת אסתר חיטמן צריכה לצרוח. לא לברוח, לא לשכוח, לא לדחוף, לא לדעת, לא לגעת. רק לצרוח. כך היא פותחת את אלבום הבכורה שלה. עשיתי עליה גוגל. קיבלתי כמה צפוי – "רוקרית", "נותנת בראש". גם הדף שנשלח עם האלבום מכנה אותה "הצלע הרוקיסטית במשפחת חיטמן" (אחייניתו של עוזי חיטמן ז"ל, אחותם של אוהד ותמיר חיטמן) הפתיחה היא פוזה רוקרית. מתנשפת עם הגיטרות. החריזה הסימטרית ("לא צריכה אשמה צבועה הנקמה/ לא צריכה מזון כי נוח לי רזון") לא נותנת תשובה לדחיפות הצריחה. נותנת בראש, אבל הראש נשאר חלול.
לעומת החריזה המדויקת ב"צריכה לצרוח", "אלמוני", השיר השני בדיסק, כתוב מסורבל: "בתקופה בה אני קיצונית/ בתקופה בה אני לא שולטת/ אני בוחרת להאמין שאם עליך נכתב שיר/ כנראה שאתה, אם לא היית אלמוני, הכל היה נשאר בדמיוני". הבנתם? חבל, כי הביצוע העצמתי בעיבוד לכלי מיתר מצביע על זמרת שיודעת על מה היא שרה.
הרוקרית מתחלפת בקלילות פופית קצבית ב"המדריך לאושר הנצחי" הציני. והניגודיות היא סטייה משמעותית שאינה תורמת לאחידות ולעומק של הדיסק. "כמעט קרובה" – על חוסר התוחלת בחיי העיר הגדולה מול "האקורד האחד" שאין לו סוף וזמן (מילים: ארז ברזוליק) הוא שיר פולק אקוסטי מובהק. לא "רוקרית" ולא "נותנת בראש".
מתחילים לקבל את העוצמות של ענת אסתר בקאבר המצוין ל"להיות לבד" (יהונתן גפן-יאחר רוזנבלום) בעיבוד רווי מתח. ואז מישהי אחרת שרה את You באנגלית. זו אינה ה"רוקרית" אלא הפולק סינגר סונגרייטר האישית ששרה –מכריזה, כי היא מצאה את עצמה-דרכה.
ואז שוב נחיתה לשרבוט מוזר של "הגל שאיתי" ("להט הגהנום הכניס אותי לתהום/ לראות את השמיים אם עדיין צבועים בכתום") בשיר שנשמע גחמת רוק יומרנית.
אני מעדיף את הפשטות האקוסטית של Woke Up – על התעוררות לבוקר חדש שמפיח תחושה טובה.
"היית מנסה" נשמע כדברים שאומרת מטופלת לפסיכולוג שלו – "רוצה רק חסרה לי יכולת", "אני רק מתרחקת ודועכת" ו"נגמר לי הכוח". אנחנו לא מבינים מהטקסט מי היא, מה מהות-סיבת הכישלון, מה הן העלבונות שהיא סופגת. סתם טקסט.
המוסיקה – הטון המרוגש, הדרמטי – חושף יותר מאשר המילים את מצוקתה, ממלאת בתוכן אמוציונאלי. מתודלקת ע"י סולו גיטרה חשמלית. ההתערטלות הרגשית נשמע כנובעת מצורך אמיתי לזעוק את נשמתה.
"אולי הכל מתמוטט" השיר המסיים, בעיבוד לפסנתר הוא השיר שממנו ענת אסתר חיטמן צריכה להמשיך לאלבומה הבא – פשטות שאומרת בדיוק את אשר היא חשה כשהיא שרה "חשבתי שהיה יכול היות לנו טוב יותר" . לא צרחה, אלא זעקת אמת, שמלמדת כי רוקיסטית בדם יכולה להסתפק בפסנתר כדי לשדר עוצמת הבעה. הגיטרות ה"כבדות" שנכנסות בסיום המלוות את זעקתה – מלאכת מחשבת.
אלבום לא הומוגני (סגנון, ביצועים) , טקסטים של שרבוט ספונטני יומרני, אבל שלושה שירים שמעידים כי ענת אסתר חיטמן היא יוצרת-זמרת שתגיע רחוק גם בלי לצרוח.
עיבודים: עוד דוידוב, שי משה משה, ענת חיטמן. הפקה מוסיקלית: עודד דוידוב.
שירים: צריכה לצרוח, אלמוני, המדריך לאושר הנצחי, כמעט קרובה, להיות לבד, You, הגל שאיתי, רציתי רק (לגמור מהר), Woke Up, הייתי מנסה, אצלי הכל מתמוטט.
