הדיסק מאפיין מגמה ברוק המקומי: עוטפים את המילים במוסיקה שקטה, צלילי אמביינט, רכות נסבלת. לא הייתי נותן לכמה טקסטים כאן ציון גבוה מאוד, אבל המנגינות והעיבודים משדרים השראה מהסוג הכמעט פיוטי. ב"15 דקות", שומעים טקסט של זרם מחשבות, שמקבל נפח בזכות "בימוי סאונד" עם הרבה השראה.
תיכנותי הסאונד הם מעין סאב-טקסט, פסקול שמתווסף ליצירת אווירת השיר. אמדורסקי נותן לשירים מרחב צלילי אקוסטי של הזיה, מייפה אותם בפסקול אמביינטי, בצלילי הקשה חרישיים. ב"התקפת לב" הטון של אמדורסקי עצוב, וההפקה הזויה מוסיפה מימד מופלא. גם הטון השברירי בקולו של אסף ועיבוד האווירה הרך ב"רוך וקושי" משקף את התחושה הפנימית: "איך נתת לשעות ההן לגווע פתאום, לנשור כלא היו". "גשם כבד" מזכיר בין השאר גם את הקונספט של פינק פלוייד. אמדורסקי יצר פסקול חורפי, פיוטי, ריחופי, אמיתי.
