מילת המפתח של לימור בלס לתיאור הליכה נגד כל הסיכויים היא הימור. בעיה לוגית: האם "קפיצת ראש" אל תוך מים רדודים אינה יותר מאשר הימור. היא הרי גובלת בהתאבדות. בלס הולכת מקצה לקצה – מחוסר תעוזה לסיכון של ממש. כדי לממש את הסיכון היא מצטיידת באהבה. האהבה היא תרופה כנגד החרדות, הפחדים, ההיסוסים וכל מה שתוקע אותה מליצור ולפרוץ החוצה.
למרות אי הליטוש הלוגי בטקסט, לימור בלס מצליחה לספר את הסיפור באמינות משכנעת מפתיחת האקפלה, השירה הכמו מהורהרת שמגיע מבפנים. הטון המתכוון. יש בה איזושהי צניעות יפה, לא רצה לפני השיר, צובעת בקו נוגה, בהפקה מודרגת חמה ונקייה שתומכת בנרטיב.

עכשיו אני לא בורחת עוד
החלטתי שמיותר
אחר שכבר ברחתי שנים משום דבר
אחרי שכבר יישטפו לי
חול וצדפי וארמונות
אולי יישטפו הררי הדמיונות
עכשיו אני מצטיידת…