איך אדם חוזר? בואו נדייק: איך מחזירים את אדם למיינסטרים? ארוז במלנכוליות נאה, עטוף מילים יפות, משדר רגש עוטף. באסטרטגיית הקאמבק עדיף לאדם להיות רוד סטיוארט רך-נוסטלגי מאשר ספרינגסטין נוקב ומחוספס.
בכל הרע שמתרחש, אנשים טובים באמצע הדרך מצפים לטוב. רוצים להאמין שיהיה טוב. באושר המתקרב, בשקט של המחר. יואב גינאי ניסה דימוי – "כמו הנשים ההן במלחמות הישנות/ שחיכו על הרציף ונופפו בממחטות לבנות/ לכל הרכבות שלא עצרו בתחנה". רבות מהן כנראה המשיכו לנופף, כי הטוב שהן רצו לא ירד מהרכבת. אבל גינאי אינו מעוניין ברע. הוא מעדיף רכבות היסטוריות, ספינות של אשליות, נוסטלגיה נוגה יעילה יותר לבטא את הגעגוע הנכסף, שהוא כשלעצמו הופך מטרה. למה לא טוב לנו עכשיו? – על כך אדם לא ישיר. געגועים למשהו שאיננו – עדיף. למה לו להסתבך.
אדם אכן מתגעגע בשם איזה קולקטיב. המילים, הלחן והעיבוד מנתבים אותו למקום הכללי הזה. בטוח יותר להיות עצוב ומתגעגע וגם לשחר לטוב. זה הולך במנגינת סלואו יפה. לעמעם אורות. היום יפתחו לו אפליקציית פנס. אם היעד הוא ניסיון לחדש פופולאריות ומקסום הביקוש להופעות – שיחקו אותה בעצוב ממותק הזה. חידוש והתחדשות – רכבת אחרת.
בתחזית הודיעו שהאושר מתקרב/ וענני שמחה עוד יכסו את הרקיע/ עיניים נוצצות בוהות/ בחורף החולף/ והים אולי יהיה שקט/ הכינורות דרוכים מכוונים מתוך כאב/ תיבות התהודה נושמות אוויר פסגות מרגיע/ וכל המועקות קוראות ליום המתקרב/ כי מחר אולי יהיה שקט
פזמון: כמו הנשים ההן במלחמות הישנות/ שחיכו על הרציף ונופפו בממחטות הלבנות/ לכל הרכבות שלא עצרו בתחנה/ עוד מצפים לטוב שכבר מגיע
החיוכים מפעם מעיזים להתרחב/ והגנן אומר שתיכף יפתח הפרח/ ספינת האשליות כבר מרסקת את הקרח/ והלב אולי יהיה שקט
פזמון:כמו הנשים ההן במלחמות הישנות/ שחיכו על הרציף ונופפו בממחטות הלבנות/ לכל הרכבות שלא עצרו בתחנה/ עוד מצפים לטוב שכבר מגיע, אולי אפילו השנה/ כמו הנשים ההן במלחמות הישנות/ שחיכו על הרציף ונופפו בממחטות הלבנות/ לכל הרכבות שלא עצרו בתחנה/ עוד מצפים לטוב שכבר מגיע בתחזית הודיעו שהאושר מתקרב