גם אחרי הגרסה זהו של סי היימן, נורית גלרון היא הזמרת של השיר הזה, ששמענו לראשונה באלבומה "אני ראיתי יופי" (1982) הביצוע של גלרון בעיבוד משה לוי נשאר האולטימטיבי.
הדמיון שמוביל אותה מחדר ילדים ("סוס מעץ מוטל בחושך") דרך ציפורי הדמיון, סלים של הזיות, בד של קטיפה שהלבישה את עצמה כמו שמלת כלולות כדי לבטא הכמיהה הבלתי מוגשמת – "אֲדַמֵה שֶלא עַזָבְתָּ". הזיכרון המצויר באדום, הרצון לשמוע את קולו, זר הורדים שהיא מניחה על אדן החלון, ושוב ציפור הדמיון המבטאת הרצון לעוף.
גלרון שרה את הזית הטירוף כאחוזת תזזית של שיגעון, משדרת את תחושת המצוקה וחוסר האונים המגיעים עד זעקה נואשת. בגרסת הרוק שלה הביעה כאב זועם על סף הטרוף שמבליע את סף הבכי. מילאה בנרטיב שלה. אצל סי היימן – זה מעט פחות.
סוס מעץ מוטל בחושך / סוס מעץ ומדליון / ציפורים נשמו חלמו בי / ציפורים מן הדמיון
כמו על אור אני הולכת / עם סלים של הזיות / בד קטיפה אותי הלבשתי / כמו שמלה לקראת כלולות
אדמֵה שלא עזבתַ / קרא לי עוד ועוד ועוד / מי בוכה שם הו ענה לי / אי פניך מועדות
הר מול הר הרי ציירתי / שלל אדום של זיכרון / בואה ים כסני עשב / קול אדם על סף דמעות
אדמה שלא עזבת…
זר ורדים פתאום הנחתי / פה על אדן החלון / מבדידות ציפור שואגת
שוב ציפור מן הדמיון
אדמה שלא עזבת…
3 תגובות
מישהו יודע למה ה'מ' במילה אדמה מנוקדת בצירה?
נורית וסי הוגות אותה עם צירה ולא מצאתי לכך סיבה
בברכה
מצטערת
אבל גלרון אמנם זמרת מצויינת
אבל סי מקפיצה את השיר הזה בכמה דרגות
שלום רב,
הלחן הוא של נחום היימן ולא של סי היימן.
תודה רבה לך על האתר המושקע, תענוג לדפדף בו.