לגעת ללב, להרטיט, לגרום התרגשות, לעורר רגש עז, להסעיר נפש. אין מילים אחרות. למעשה – אין מילים. סהר שרב בחר במילים פשוטות, מפני שצלילי הצער שהתנגנו-הסתלסלו בנפשו התחננו למילים, ביטאו געגועים עזים שחברו לקולה של אמא. שיר זיכרון מרטיט.
בוקר של יום ראשון השמים נפלו אצלי בחדר/ הם נפלו איתי, נפלו איתך/ וכשאפתח עכשיו את הדלת אולי תהיה בחדר ואבקש שתישאר.
כשהחושך מכסה את היום והלבד תופס לו מקום, אני מחכה לך…
דניאל שלי דניאל, אם יכולת לדבר מה היית אומר, דניאל שלי דניאל את הכל נספר, על הכל נדבר.
בוקר של יום ראשון השמים כיסו אותי בחדר/ הלב קרוע זה שוב הגעגוע/ ומה עושים מה עושים עכשיו בשביל שלא יכאב שלא יכאב.
כשהחושך מכסה את היום והלבד תופס לו מקום, אני מחכה לך.
דניאל שלי דניאל אם יכולת לדבר מה היית אומר/ דניאל שלי דניאל את הכל נספר, על הכל נדבר/. דניאל שלי דניאל כמה אתה חסר, אני מתגעגע אליך/ דניאל שלי דניאל, את הכל נספר על הכל נדבר. וכמה אתה יפה כמו נסיך שובה/
"אבל לפחות לחמתי בכבוד ואני שמח תהיו בטוחים שאני שמח חשוב שתדעו את זה"
(קולה של ורדה אמא של דניאל).
*** לזכרו של דניאל פומרנץ, שנפל בסג'עייה, ביום ה-13 למבצע "צוק איתן". אמו ורדה פומרנץ, קצינת נפגעים בצה"ל בעבר, ספדה לבנה: "ידעתי שיבוא יום בו ידפקו גם על דלתי"