מה גרם לה לגלות, ליידע אותו, שתמיד היה בשבילה התקווה לנצח? עד היום הוא לא ידע? אין לכך תשובות בשיר. אולי אדיר גץ, שכתב, יודע יותר מהמאזין התוהה והתועה. אבל בסיפור אהבה, כמו בסיפור אהבה, לא חייבים תמיד תשובות. מה מהות המסע המפרך ברגליים יחפות? למה מפרך? ולמה ללא נעליים? – היו עד כדי כך עניים? ומה עכשיו? מה יום מיומיים? הטקסט לא מגלה.
השיר מריח ריח רומנטיקה של פעם. טעם נאיבי משהו. איפה תמצאו בימינו בשירים ירח מלא, גשם מטפטף. שלכת בחלון. האהבה המעוורת. לנוסטלגיקננים – חגיגה. ברומנטיקה מהסוג הזה לא חייבים פתרונות. די שמירי מסיקה מתמסרת כל כולה לנרטיב – כדי לעורר בו רגש, די שהיא ממלאת בתוכן רגשי, שרה מכל הלב כשחקנית גדולה של השיר, עד כדי כך שגם אם אינו מיוחד, גם אם הסיפור צולע, היא תעמיד אותו על הרגליים.
הלחן – יפה בעצבותו, דרמה שאינה גולשת למלודרמה, העיבוד שוזר אלמנטים קלטיים. מוסיקה תואמת להפליא את מסיקה. היכולת שלה להעניק תחושה שהיא מאמינה בסיפור כאילו הוא בעצמותיה, למרות שלא יצרה אותו.
צילום: מרגלית חרסונסקי
אתה זוכר זה היה אז ירח מלא
והגשם טפטף בחלון
סיפרת לי איך אתה לא תוותר
על הדרך על החלום
סיפרתי לך על השמש
על איך הים מתמודד בלי הרוח
מסע מפרך ברגליים יחפות
שתדע שגם בימים קשים
היית לי התקווה לנצח
שתדע שגם בלילות קרים
היית זה שממיס את הקרח
צעדתי איתך כל הדרך
ילדה עם עיניים קשורות
עטפת אותי בידך ושברנו ביחד חומות
אתה זוכר זה היה סתם עוד בוקר פשוט
השלכת דפקה בחלון
עלים שהחליטו לפרוש ת'כנפיים
אל החופש אל החלום
גיליתי לך שהנצח
שלי הוא הנצח איתך
הסתכלתי לך בעיניים ליבי אל ליבך
4 תגובות
גיבובי מילים האופייניים כל כך למירי מסיקה והכותבים מהם היא שואבת את ההשראה ( תאמינו לי, אין כזאת ).
מאיפה הם באים כל הכותבים הבינוניים אלה? מאיפה הם שואבים את הבנאליות הזאת? גם אורי זך המוכשר לא יכול להציל את היצירה הדלוחה הזאת מהטעם הפשוט – הוא עצמו אינו מאמין לזה. מירי מסיקה ממשיכה בדרך אל הכלום ואוספת בדרכה עוד יוצר לא יצירתי.
פשוט ואו, אין לי יותר מיד מה להוסיף. מעבר לזה שמירי זמרת מדהימה ווקליסטית ענקית. אדיר גץ עשה פה עבודה אלוקית. זה פשוט שיר מעל הטבע. המילים, הלחן. כל מילה והצליל שלה חודרים לנשמה ! שאפו ענק אדיר גץ.
על מה את מדברת בכלל, כנראה שאין לה שמץ של מושג במוסיקה, הטקסט והלחן כל כך טובים עד לשלמות,
סוף סוף קם כותב איכותי במדינה עם מילים כדורבנן, ולא כמו כל הכותבים הבנאלים של היום, שיש בערך שלוש וחצי מילים בשיר.
תלמדי מוסיקה ואחכ נדבר
מעריצת מירי
אווף. איזה שעמומון. טקסט הכי בנאלי שאפשר .
'שתדע שגם בימים קשים הייתה לי התקווה לנצח'…
'הנצח' ו'קרח' זה אפילו לא חרוז תקני – (אם כבר ללכת על הכי בנאלי -לפחות אפשר למצוא חרוזים סבירים).
לחן משעמם לא פחות -עם כביכול "טיבול אירי ".
הבחירות של מירי מסיקה שהיא ווקאליסטית עם פונטציאל כל כך גדול בשירים כל כך בינוניםי שממצים את עצמם אחרי 20 שניות מתסכלת אותי פעם אחר פעם.
למה?