זה ילך אל  מדף המיוחדים. הייתי שם את פינק ליד ניק קייב, או משהו כזה. הדיסק מגיע מאולפני ברייטון, מסע אישי, שפינק הפיק במסגרת הלייבל "נינג'ה טיונס" (אחרי ששנים עבד בהפקות בשביל אחרים, ניסה דאנס וטריפ הופ ואלקטרוניקה) שעובר בבלוז, דרך הפולק, וגם מגיע לסול. י פינק (בפ' רפויה) הפך את האולפן לחדר היצירות האפלולי שלו. עוסק בהכי שגרתי. סקס. אהבה. אובדן, אבל איך שהוא שר את החיים על הקצה – זה בא מהנשמה שלו בלבד. הקצב של "ביסקוויטים לארוחת בוקר" משרטט תחושת קיום מעוטרת בקצב מינימליסטי, בהרמוניה דקיקה. הקול הדואב משדר אירוניה. החיים לפי פינק הם סדרת ניסיונות כושלים. "גלולות בכיסי" הוא אחד הסיפורים האלה. Alll Cried Out הוא גרסה פולק בלוזית לשיר של אליסון מוייאט,  ו-Hush Out, זה דואט בלוזי מצוין עם טינה גרייס. הפקת מלוטשת של אלבום שאינו טרנדי, אבל יותר מאשר עומד במבחן הזמן, ולו משום שפינק אותנטי עד הסוף בסיפורים האישיים שלו, גם במוסיקה שלא מנסה לדמות למשהו.