לפרננדו קנוף, המוסיקאי יליד בונוס איירס (1977) הנמצא בישראל מ-1996, יש סנטימנט עז למוסיקה הלטינית לסוגיה. אחרי הכל – התבנית המוסיקלית של ארץ מולדתו. אני מגיע אליו רק עכשיו, באלבום השלישי שלו. תחנה חשובה שראוי לעצור בה. קנוף הוא פריק חסר תקנה של תערובות לטיניות. על האלבום הזה, השלישי שלו, הוא עבד 8 שנים. אני שומע תמהיל אקלקטי יפהפה של כל מה שהוא אסוציאציה למוסיקה לטינית – טנגו, אפרו-קובני, סלסה, ברזיל, ג'אז לטיני. קטע מספר 2 – Recuerdos De Buenos Aires, "זיכרונות בואנוס איירס" הוא פיוז'ן מקורי מענג של טנגו וג'אז לטיני, נרטיב תחושתי עם מעבר לירי עדין, חליל תחושתי (מרסלו זובר) צליל בנדוניאון רומנטי (אדוארדו אברמסון), פסנתר ג'אזי (גיל זוהר), צליל בס אפקטיבי (פרננדו קנוף עצמו).
פחות אהבתי את הניסיון שלו לשלב ספרדית ועברית ב – La Musica Es Sentimetos, קטע מלודי קצבי מקורי שהיה חי חיים יפים ללא העברית.
קנוף הלך על עירוב של מקורי וגרסאות כיסוי למוסיקה לטינית. Escuado של אסטור פיאצולה הוא פיוז'ן קצבי קולח עם ההרכב המשובח שלו. "ליברטנגו" של פיאצולה, מהקטעים הקלאסיים של הטנגו, עובד ע"י פרננדו לג'אז קולח – סקסופון סופרן עליו מאלתר גל דהן, גיל זוהר – בפסנתר.
Obsesion של פדרו פלורס הפוארטו ריקני הוא הצדעה למוסיקה האפרו קובנית בשני מקצבים. Fermambo כתב בהשראת המוסיקה האפרו קובנית בעיבוד לכלי נשיפה ובס חשמלי. הקטע מתפתח לחגיגת סלסה (נשיפה, הקשה) מלהיבה. מגמת המוכר והחביב הובילה את קנוף ל – Gracias A La Vida, "תודה לחיים" בשירתם של יהודית גולדפארב (בינונית) וקנוף עצמו. העיבוד העניק לשיר סגנון כפול – תחילה – סלסה ובהמשך – האפרו קובני השמח. אני מעדיף להשאיר את השיר הזה בחלקתה של מרסדס סוסה.
קנוף מגיע במסע הלטיני אל הצ'יל אאוט הג'אזי של Chacarera Moderna, הצ'קררה הארגנטינאי העממי כאן בעיבוד מודרני יפה לפרטלס בס 5 מיתרים, חליל וקולות. החצוצרה של מרק בריל נבחרה לככב ב – "צ'ה צ'ה בלו", קטע מקורי של קנוף – תערובת של ג'אז לטיני ואפרו קובני קצבי לתזמורת ביג בנד מלוטשת. וגם בוסה א-לה אנטוניו קרלוס ז'ובים ב- Aguas de marzo. הסיום אפרו קובני מלהיב – "לה מלנגה" מאת רודי קלזדו, האם המגוון הוא פשרה פופוליסטית? יכול להיות, אבל העיבודים והנגינה הופכים את הפשרה ליתרון.