לאן נעלמו השנים

רוחמה רז

מילים: שי רותם לחן: יניב ליבוביץ עיבוד והפקה מוסיקלית: צפריר יפרח
3.5/5

הצלילים כמו העטיפה – שחור לבן. ככה לא שרים היום. רוחמה רז נשארה שם, בשנים ההן. מה רע? תשאלו. רוחמה רז שרה את עצמה. לא רק מתרפקת על הימים, היא אף משדרת את צליליהם. עד כאן הכל הגיוני. הנקודה הקריטית היא שהצלילים והטון אינם מחלחלים. הם נשמעים נעימות עצובה או עצבות נעימה, אבל לא ממש גורמים לך להשתתף בצערה. זה נשמע נוסטלגיה מעט מתקתקה, לא כאב החצוב מעצמותיה. העיבוד האקוסטי אינו מצליח לחלץ אותה ממסגרת השחור-לבן הזו.

*** לאחר מות אביה ובזמן פינוי בית ההורים, קיבלה רוחמה רז את השיר 'לאן נעלמו השנים' רוחמה רז: "עברתי על תמונות שלא ראיתי שנים, ספרים, הקדשות, מתנות שהענקתי להם. כל דבר הזכיר לי את ההורים. השיר התחבר לי לסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת".

איפה הימים שהיינו משחקים בחולות/ ילד תמים בחולצת פסים רץ לבדו בשדות/ איפה הימים שהיינו קוטפים תותים מהעץ / העיר השתנתה הכול פתאום לבן ונוצץ
רק הבית נשאר באותו המקום / גם הכיסא שאימא הייתה סורגת בו ליד החלון/ בגדים ארוכים חלומות מתוקים/ מתנגשים לי עכשיו בדמיון
לאן נעלמו השנים היפות לאן נעלם הכבוד/ רכבת נוסעת מהר בנתיבי הזמן לא משאירה עקבות / קולות השירים סביב השולחן מזכירים נשכחות/ וילד תמים שעדיין חולם לשחק בשדות
רק הבית נשאר באותו המקום / גם הכיסא שאמא הייתה סורגת בו ליד החלון/ בגדים ארוכים חלומות מתוקים/ מתנגשים לי עכשיו בדמיון


שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. רוחמה היקרה
    אני כל כך מתחברת לשיר למילים ולצלילים שבשיר.
    בעיקר בימים שבהם אנו מזכירים את הורינו בתאריכים אירועים וסתם ביום של געגוע.
    תודה רוחמה שהצלחת לכתוב גם לי ולמשפחתי שהלכו לעולם שכולו טוב ולא ישובו עוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן