סוף טוב

מירי מסיקה

מילים: נועם חורב לחן:יהל דורון וגיא מנטש עיבוד והפקה מוסיקלית: אורי זך
3/5

מירי מסיקה נוסקת. מטפסת לשיאי הרגש. היא שרה על אנומליה. חיים-לא-חיים. מצד אחד חיילים נופלים, ומנגד – השקרים של הפוליטיקאים, שלא באמת מונעים את האסון. על רקע זה קיים הרצון להגיע לנורמאליות ("אולי יצמח בי כוח מכל מה שעצוב") המשימה: להתרחק מהרע, מההתמכרות לחיים על הקצה, על הגבול בין אומץ לטירוף, ולקוות שהסוף יהיה טוב.
בבית השלישי שרה מסיקה: "ואני לא רואה סוף לכל ההתחלות". התחלות של מה? לא ברור האם הכוונה פוליטית – למדינה שנמצאת בתהליך מאז קום המדינה? האם "הבור" הוא הסכסוך המתמשך בין יהודים לערבים? האם זה הרע שממנו מייחלים לטוב? חוסר הבהירות אינה מיטיב עם השיר.
מירי מסיקה פותחת מבערים. הנוכחות הקולית  בשיר דומיננטית, אבל אני מתקשה להצטרף אליה. בתוך הכאוס, אני מחפש טון יותר רך-מופנם. פחות החצנה. המלודרמה בעיבוד הבומבסטי הזה אינה מעצימה את הכאב. אני מתקשה לנשום בגובה אליו היא טיפסה כאן.

אולי‭ ‬תיכף‭ ‬ישתחרר‭ ‬המחנק‭ ‬בגרון / אולי‭ ‬זה‭ ‬יהיה‭ ‬החייל‭ ‬האחרון / בדומינו‭ ‬הזה‭, ‬של‭ ‬הדמעות‭ ‬והשקרים / ואז‭ ‬יגיעו‭ ‬הימים‭ ‬האחרים / יוציאו‭ ‬אותי‭ ‬לרחוב / אולי‭ ‬יהיה‭ ‬לי‭ ‬סוף‭ ‬טוב
אולי‭ ‬יצמח‭ ‬בי‭ ‬כוח‭, ‬מכל‭ ‬מה‭ ‬שעצוב / הבית‭ ‬יהיה‭ ‬בית‭, ‬הכלוב‭ ‬יהיה‭ ‬כלוב / ואז‭ ‬אני‭ ‬אצא‭ ‬מצילן‭ ‬של‭ ‬טעויות / אני‭ ‬אהיה‭ ‬מה‭ ‬שמגיע‭ ‬לי‭ ‬להיות / ואסתכל‭ ‬לי‭ ‬בעיניים‭, ‬ככה‭ ‬מקרוב / אולי‭ ‬יהיה‭ ‬לי‭ ‬סוף‭ ‬טוב
ואני‭ ‬לא‭ ‬רואה‭ ‬סוף‭ ‬לכל‭ ‬ההתחלות / אולי‭ ‬הגיע‭ ‬זמן‭ ‬לטפס‭ ‬ולעלות / מתוך‭ ‬הבור‭ ‬הזה‭, ‬ככה‭, ‬בלי‭ ‬לחשוב / ואז‭ ‬אולי‭ ‬יגיע‭ ‬סופסוף‭ ‬טוב
אולי‭ ‬אמצא‭ ‬בי‭ ‬כוחות‭ ‬להתרחק / מהקצה‭ ‬הממכר‭ ‬הזה‭, ‬החד‭ המרסק / על‭ ‬הגבול‭ ‬הדק‭ ‬מדי‭, ‬בין‭ ‬אומץ‭ ‬לטירוף‭ ‬ / העבר‭ ‬הכבד‭ ‬שלי‭ ‬ישקע‭ ‬ולא‭ ‬יצוף / וכל‭ ‬מה‭ ‬שכופף‭ ‬אותי‭ ‬יקום‭ ‬ויעזוב / אולי‭ ‬יהיה‭ ‬לי‭ ‬סוף‭ ‬טוב

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות