yuval8215-b.jpg

יובל כהן "הכל זהבי" לזכרו של אריק איינשטיין

יובל כהן

"הכל זהבי"
4/5

תעצרו לשלוש דקות. יובל כהן, סקסופוניסט סופרן, מנגן "יצאנו אט" לזכרו של אריק איינשטיין. גם לחוששים מג'אז –אלו שלוש דקות שבשבילן כדאי להגיע לאלבום החדש של כהן, שכולו מוקדש ליצירתו של דוד זהבי (1910-1977). סולו ללא אלתור קבוצתי שמכיל תמצית מזוקקת של הוויה ישראלית בהכלאה של זהבי ויובל כהן.
לא כל המוסיקה כאן היא כזו. מדוע לקחת שיר ישראלי מוכר ולפרק אותו כדי לבנותו מחדש כיצירת ג'אז? מדוע בחר כהן בדוד זהבי להרפתקה הג'אזית? כהן טוען כי המוסיקה של זהבי מייצגת את "השורשיות הישראלית". גם מוסיקאי מדופלם לא יוכל להגדיר מהי אותה "שורשיות". אני מעריך כי כהן מתרפק על המילה והמלודיה שמעוררות געגועים לזמר עברי של פעם, שהופך מעין "סטנדרט'ס" בנוסח ספר השירים האמריקני.
שירים כמו "הליכה לקיסריה", "החליל", "אני נושא עמי", "ירדה השבת", "יצאנו אט", "מלאו אסמינו בר" קנו לעצמם משך השנים מעמד של יצירות קלאסיות הזוכות לעיבודים חדשים. לחניו של זהבי שופעים קווים מלודיים מקוריים עשירים מושפעים ממקורות שונים – שירי העליות הראשונות עם ריח המזרח המקומי, מוסיקת עם רוסית, מוסיקה חסידית
אבל בג'אז כמו בג'אז, המוסיקאי יוצא מנתיב מלודי מרכזי וסוטה לשבילי האלתור היצירתיים כיד הדמיון, מגיח גיחות קצרות לנתיב המרכזי ולבסוף חזרה לבסיס היציאה. "החליל" (במקור – מילים של לאה גולדברג) נמתח ל-7:34 דקות מפותלות ומופלאות. ארץ ישראל חוברת לאמריקה בשזירה יפה של כל הכלים המשתתפים. "ניגונים" (במקור מילים של פניה ברגשטיין) מכיל גם שירה קולית (איתי פרל) המשורבבת לא כפונקציה מרכזית, אלא במסגרת הקונספט הג'אזי המוביל את השיר להפלגה של 8 דקות פלוס שחומקות באלגנטיות לטריטוריה הג'אזית עם סולו פסנתר של גדי להבי.
גם "אני נושא עימי" שנפתח בקצב מארש, עובד לקול מדבר/מזמר המשובץ בשיר בחלקים במסגרת הקונטקסט המוסיקלי המורכב. זה נשמע יותר אקספרימנט מאשר משהו אורגני.
בשני שירים, כהן לקח את המוסיקה של זהבי כדי לצאת למסלול אישי. הפתיחה "הכל זהבי" היא יצירת ג'אז ברוח המוסיקה של זהבי ובהשראתה. "נופים" הוא טקסט מקורי של יובל  ולחן של איתי פרל, שגם שר כשיר לכל דבר. השיר היפה הזה אינו תורם לאינטגרציה המוסיקלית של הדיסק. כהן רצה להכיל את כל "החוויה הישראלית" שלו, על חשבון דיסק ג'אז. אני מעדיף את את שילוב המילים ב"הליכה לקיסריה" עם התוספת הטקסטואלית של יובל (המבקש מהאל סוף לרוע והכאב בעולם) את הגישה המלודית הישירה ("יצאנו אט", "מלאו אסמינו בר") גם את העיבוד המורכב "שיר השדה" החוברים בטון רגשי למקור.

שירים: הכל זהבי (מקורי), החליל, ניגונים, אני נושא עמי, ירדה השבת, נופים (מקורי), הליכה לקיסריה, יצאנו אט, מלאו אסמינו בר, שיר השדה.
נגנים: יובל כהן  – סקסופון סופרן, עמית פרידמן – סקסופון טנור, יונתן וולצ'וק – טרומבון, גדי להבי – פסנתר, אסף חכימי – קונטרבס, אביב כהן – תופים.

צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן