"חיים שהיו לא שלי
אזור דמדומים אפלולי" (מתוך "אזור דמדומים")

דנה ברגר בוחנת דברים מחדש. שומדבר בחיינו, היא שרה, לא ברור מאליו. הכול יחסי. דברים גם משתנים. יחסים בינו ובינה – לא מה שהיו. אנחנו בני אדם שתועים בדרכי חיינו, לא הכי מבינים מה-מי אנחנו, עושים חשבון נפש חוזר, חוששים לאבד את מה שיש לנו, כולל כמובן האהבה.
יש לה שיר בדיסק שנקרא "זבוב על הקיר", אחד השירים היחידים שהטקסט אינו שלה, אבל בטוח שצרויה להב כתבה בהשראתה,שיר שמביע הרהור על עצם מהות הקיום – מאיזו נקודת מבט עלינו להביט בחיינו כדי להבין מהותם. למה שזו לא תהיה נקודת מבט של זבוב.
אני אוהב את דנה ברגר דווקא משום שבשירים שלה היא יוצאת תמיד מספקנות, משאלות, מניסון לתהות על מהות, לנסות לתחקר את עצמה, את מהות האושר. לא כול טקסט באלבום החדש מתחמק מהנדוש, אבל הרוב כתובים טוב.
לא ציפיתי מדנה ברגר לדברים אחרים מאשר באלבום הזה, וטוב שהיא עושה את מה שהיא ידעת לעשות – הכי טוב. זה אומר – גם מוסיקלית, דברים מגיעים אצלה מחדרי הלב, מהרהורי הנפש. המלודיה הטיפה מינורית-מלנכולית, הטון הטיפה דואב, היכולת לספר תחושות או סיפור מתוך רצון אמיתי לחלק אותם עם המאזין. מהבחינה הזו, רוב השירים בדיסק נוגעים ומגיעים, יש פחות ויש יותר.
"מותר" הוא שיר כזה, חזק יותר. "מותר לאהוב רק לא להתאהב", שרה ברגר, ומספרת על אותו "חטא" שממשיך ללכת איתה. החטא של להתאהב מחדש. שיר שיש בו מעבר יפה, עיבוד מיד-טמפו טעון שלואי להב, המפיק המוסיקלי השאיר בו עקבות חזקים.
"אני חיה רעה, אני אשה כנועה, אני האמא והבת, אני גם הזונה", שרה ברגר בשיר הבא, המאוד פמיניסטי", היא מבקשת להישאר חזקה גם במצב הזה.
והנה עוד שני שירים של התאהבות מהאזנה ראשונה: "יום יום", על מחשבות שחולפות, על מה שיש על הלב, על הניסיון לברור את העיקר בחיים, מבטאת תחושות שגרה שעוברות למעשה אצל כול אחד – בשפה פשוטה, לא מתיפייפת-מתפייטת, במנגינה יפה. גם "אזור דמדומים", סיפור התרחשויות פנימיות, הוא מהשירים החזקים בדיסק, ואילו "לא נוח לי" מאזן טיפה את הטון המלנכולי בהבעה יותר שובבנית – על מצבים כאלה שהחומר שולט בנו. ובשיר הבא "היום זה אנחנו", ברגר חוזרת להבעה הדרמטית הטעונה, זה מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב ולשיר על זוג שהגיע למשבר הזה, שמעולם לא נצפה.
ברגר נעזרה נכון בלואי להב. הוא ידע הפעם "להוציא" ממנה יותר דברים שקיימים בה.  נדמה לי, וקשה לדייק בהשוואות לקודמים, שזה האלבום הבשל ביותר שלה.

צילמה: דנית סיגלר