למה לנו 12 ביצועים חדשים ל"סיפורי פוגי", כאשר האיכויות האותנטיות קיימות באלבום המקורי שיצא ב-1973? לא הייתי מעלה על דעתי, שהרכבים מקומיים ילכו על האתגר, אבל ביום העצמאות 2013, לרגל 40 שנה להוצאת האלבום, רתמו גלי צה"ל הרכבים שונים להקליט את שירי האלבום בעיבודים חדשים. הביצועים הושמעו בתכנית "מסיפורי פוגי אפשר ללמוד".
המחווה ל"כוורת" מציגה את "סיפורי פוגי" כקלאסיקה מקומית, פולקלור בידורי ממדרגה ראשונה. ביצועים חדשים שמנסים להאיר את השירים המוכרים מזוויות שונות.
מה חיפשתי? כמובן, עיבודים מקוריים, ערכים מוספים. היופי המחודש. לוס כפרוס לא הצליחה לפתוח את "שיר המכולת" מחדש, "קרח תשע" נותרה קרה כקרח ב"שירות עצמי", "התקווה 6" לקחה את "פה קבור הכלב" לאזורים הצפויים של הרגאיי פאנקי, גיא ויהל הצדעו להרמוניות של "כוורת" ב"לא ידענו מה לעשות" אבל לא הציעו אינטרפרטציה ייחודית. מה כן?
מרסדס בנד – "ביום ובלילה" עיבוד שמעניק לשיר זרימה חדשה, מימד רוק-תיאטרלי סוחף, אנרגיות רעננות, הרמוניה קולית יפה.
כנסיית השכל – "ילד מזדקן". יורם חזן הצליח להעביר את הסיפור לחלקת הכנסייה בגרסתו הדרמטית, בטון תחושתי של כאב. העיבוד הוא רוק ישראלי במיטבו עם תוספת אוריינטאלית יפה.
הפיל הכחול – "למרות הכל" צליל פינק פלויד אפלולי בפתיח ארוך של כדקה ורבע מוביל את השיר למאורת הגרנג' של ההרכב, שמשתמש ב"כוורת" כאמצעי לעשות רוק-פיל-כחול עתיר דציבלים ורווי אנרגיה.
מונטי פייטון – "המגפיים של ברוך". באוריינטציה הומוריסטית – הגרסה האיטלקית ל"המגפיים" נשמעת פרודיה מבריקה.
ילד פעם – "נחמד" – עיבוד קולי וכלי עשיר ומורכב שעושה כבוד ל"כוורת". הצדעה למקור, חידוש והמצאה – אי אפשר לבקש יותר מקאבר.
**** מה הפך את "סיפורי פוגי" של 1973 מודל השראה של מוסיקה ישראלית מקורית?
כוורת" שקובצה לה יחדיו מחברים ששירתו יחד בלהקת הנח"ל (פרט ליוני רכטר), שינתה את פני הזמר המקומי, שהתבסס עד אז (1973) בעיקר על שירי כפר, מולדת וצבא. המהפך היה קודם כול בהעזה לעשות נונסנס עם מוסיקה מקורית. "מסיפורי פוגי אפשר ללמוד", כך נפתח התקליט שיצא ב-1973.
ומה אפשר היה ללמוד מסיפורי פוגי? א. שמותר לעשות במוסיקה דברים שאחרים לא העזו לעשות. אחרי שלטון שירי השירון הלאומי ההרואיים בפזמון המקומי ("שיר הרעות", "שנינו מאותו הכפר", "חורשת האקליפטוס") בא דני סנדרסון, יוצר עתיר דמיון מתפרע, ולקח אותנו במקום אל הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל – אל ה"זיכרון" הפרטי המטורלל והשטותניקי שלו. החל מ"אני זוכר אתה מהמכולת". סנדרסון יצר פופ ישראלי שלקח קצת מהסיקסטיז והגיע עד חופי הים התיכון שטופי השמש. רוקנ'רול? פחות. פופ ישראלי מקומי ומקורי – בעיקר.
לא רק נונסנס, אלא גם שירי אהבה פשוטים. אפרים שמיר שר "ביום ובלילה", "ילד מזדקן" נשמע כשיר חברתי הגיוני . "ילד מזדקן, מתקלקל, לומד את הפרינציפ רק אחרי שהוא נופל" זה אגב, אחד השירים היותר רציניים-נוגים בתקליט, המשרה תחושה של סיפור קשה.
המדהים הוא שפרץ המשפטים השטותיים הזה הוליד השירים מהיפים שנוצרו בפופ המקומי. "סיפורי פוגי", דיסק ראשון, נשמע כמו אלבום קונספט, או אופרת רוק, למרות שהוא אינו אלבום קונספט ולא אופרת רוק. קטע כמו "למרות הכל" הוא קלאסיקה של תזמור פופ. "פה קבור הכלב" הוא מנגינה ייחודית, מעובדת יפהפה קולית. השפה הנוסנסית, המנגינות, העיבודים לגיטרות, המעברים – זו הייתה "כוורת" בגדולתה.
"סיפורי פוגי" היא יצירה בלתי ניתנת להגדרה – בשילובים של נונסנס מילולי חמוד ומוסיקת פופ מקורית מונעת בקצבי אסטה-אסטה, מתוזמרת להפליא לגיטרות חשמליות ולקלידים, ומצטיינת בהרמוניות קוליות מופלאות.
לוס כפרוס – שיר המכולת
מרסדס בנד – ביום ובלילה
קרח תשע – שירות עצמי
כנסיית השכל – ילד מזדקן
הפיל הכחול – למרות הכל
התקווה 6 – פה קבור הכלב
אבי גרייניק ועידן אלתרמן – סיפור הארון*
גיא ויהל – לא ידענו מה לעשות
משפחת אלייב – יוסי מה נשמע
מונטי פיורי – המגפיים של ברוך
ילד פעם – נחמד
בום פם – יו יה
מגישים גל"צ: אסף ליברמן ולירון זייד / עורך: אייל מרקו עורך ראשי: יורם רותם/ מפיק ראשי ומנהל הפרויקט – פונוקול: אורן בראל/ הפקה: אבירן שפר ושירה שליט
2 תגובות
אני מקשיב כרגע לביצוע ל-'ביום ובלילה'. זאת בעיטה בביצים לשיר הזה וייצוג הולם לאופי האגרסיבי שלנו היום. לוקחים שיר יפה בביצוע מצויין ( אפרים שמיר ), עם סולו מעולה (יוני רכטר) לא מכניסים שום דבר בעל ערך לביצוע המקורי, אבל כן מכניסים לו בעיטה באיזור ההוא. "מימד רוק-תיאטרלי סוחף"??? אני רק יודע שבכל סיום של שורה שהסולן כאן צועק ביחד עם כיפוף הצליל ( כמו ב-'למנוע אסון' ) אני חוטף את החלאסטרה. זוועת שןעלים.
אלבום יפה