עיון ביקורת

דנה ברגר , מתנות של זמן ההופעה (זאפה הרצליה, ספטמבר 2014)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

המתנה הגדולה היא ההרכב על הבמה. עשרה נגנים, אם ספרתי נכון. אל תעשו חשבון כמה זה עולה. מי שהשקיע – מאמין בזמרת. שיקול אומנותי לא תמיד מתיידד עם השיקול המסחרי. האם הקהל יעריך את השדרוג?
אומנותית, לא בטוח שהעיבודים עשו איתה חסד בכל שיר. הייתה לי לעיתים תחושה, שהיא מותחת את הקול כדי שהתזמור לא יטפס עליה. היה משהו מאד נקי ונכון בעיבוד ל"גן מאיר", רובו אקוסטי, ורק לקראת סיום נכנסת התזמורת כדי להוביל את דנה לשיא.
התכנסנו להשקת "תחנות של זמן", אלבום סולו ראשון של זמרת מצוינת שיוצא אחרי 8 שנים. דנה לקחה 3 דקות מהמופע כד להסביר פשר ההפסקה. כיוון שלא מדובר בראיון עיתונאי, אפשר היה לקצר/לדלג. בכלל, הייתי מנקה מהערב מיני פטפוטי סרק, צחקוקים, והשתובבויות שלה, שאולי נבעו מההתרגשות הגדולה. צריך להרגיע.
שישה שירים מהאלבום הצטרפו לרשימת השירים של הערב. אצטט את הפסקה האחרונה של הביקורת על האלבום: " מי שביקשה בתשעים "שלח לי שקט" במסגרת להקת "בלאגן", כבר אינה חווה בלגנים, אינה נזקקת לשקט ההוא, אלא משלימה עם השקט הזה. הזמן עושה את שלו, מחלק מתנות, שפעם לא חילק, ועדיין היחסים בינו ובינה אינם מבטיחים גן של שושנים" דנה ברגר מנסה לחצוב מתוכה את האמת על יחסי הבינו-בינה. כיוון שאינה "סינגר סונגרייטרית" מובהקת, עליה לשאוף לתמהיל שיהיה קוהרנטי. הניסיון, להעניק לה ערכים מוספים בהפקה מוסיקלית רב שכבתית עם דגש על עיבודים לכלי מיתר, יצר חיבור לא ברמה אחידה בין השירים. אחדים יפים מאוד, שיכנסו לקלאסיקה שלה, אחרים פחות".
בערב הזה היא כבר יכולה הייתה לצרף לשירים החדשים את כל הלהיטים הגדולים (ראו רשימה למטה), ולהעניק להם נפחי תזמור מרשימים, מהסוג ששמורים לזמרות –על: חטיבת קצב + חטיבת נשיפה + חטיבת כלי מיתר. יוסי פיין, אשר על העיבודים וההפקה המוסיקלית, העניק לה צבעים חדשים, בתמהיל של רוק וצליל אקוסטי-קלאסי, גם סגנון כלי המיתר של "הצליל של פילדלפיה" המוכר מז'אנר המוסיקה השחורה של השבעים בארה"ב. זה נשמע מהוקצע, אם כי במקומות מסוימים, קולה נוסק גבוה מדי כמו ב"חמימות חולפת" במעין "צביטות" קוליות כאלה, לא הכי נעימות לאוזני. המצב השתפר מאוד בביצוע בבלדה נוגה כמו "עד הקצה" בעיבוד פונקציונאלי לכלי מיתר.כאן היא  במיטבה. כנ"ל – "תראה אותך" לקראת סיום. דנה ברגר פחות מתרגשת, יותר ממוקדת, יותר מחוברת לתזמורת.
לפני שנתיים, באוגוסט 2012, שמעתי את ברגר ברידינג 3 בערב שהוקדש לאלבום הראשון שלה. אז היא חזרה לעשות רוק נטו בלי פשרות. אז הייתה הרגשה, שהאלבום הראשון שלה היה צריך להיות מתווה דרך בקריירה שלה. זה נשמע חזק, ואותנטי. הערב ההוא הראה כמה דנה ברגר נועדה להיות רוקרית. הפעם היה זה רוק מתוזמר להרכב גדול, מעט יותר בעייתי מבחינתה כזמרת, אבל נדמה ל,י שבהופעה הבאה במסגרת פסטיבל הפסנתר, הערב הזה יישמע יותר "מחובר", כי בסופו של דבר הקונספט הזה מעניק לה ערכים מוספים, שכאמור, שמורים לזמרות גדולות. כדי להגיע למקום הזה, להצדיק את ההשקעה, צריך לתת למופע  כמה הרצות נוספות, משום שהוא בהחלט מוביל אותה לפסגת הקריירה שלה.

נגנים: ניר מנצור – תופים, מיכאל פרוסט – בס, יניב דדון – גיטרות, אלעד אדר – פסנתר ומחשב, שלומי אלון – סקסופון, מורן בראון – טרומבון, יוליה קליין – כינור, ניקי – כינור משה אהרונוב – ויולה, נעה אילי – צ'לו הפקה מוסיקלית: יוסי פיין
שירים: לבנות ולהרוס, תוך כדי תנועה, אהבה, מתנות של זמן, הקירות שלי, לומדת לעוף, בא והולך, גן מאיר, תחזרי אליו, אל תאמין לי, מחכה לו, חמימות חולפת, מלך, עד הקצה, תראה אותך הדרן: ימים צפופים, שלח לי שקט, יש בזה טעם.

שירים: לבנות ולהרוס, תוך כדי תנועה, אהבה, מתנות של זמן, הקירות שלי, לומדת לעוף, בא והולך, גן מאיר, תחזרי אליו, אל תאמין לי, מחכה לו, חמימות חולפת, מלך, עד הקצה, תראה אותך הדרן: ימים צפופים, שלח לי שקט, יש בזה טעם.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: מתנות של זמן

   

גלריה
דירוג:
וידיאו:
לומדת לעוף, בא והולך, גן מאיר
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “מתנות של זמן ההופעה

  1. Pingback: "תָראה אותך" (הבלדה לזמרת ולתאורן) - יוסמיוסיק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *