בואו נכריז פעם שנייה: והזוכה בדה-וויס השנה היא תמר עמר בת שש עשרה וחצי. נכון: לא הייתה בתולדות תחרויות הריאליטי מוסיקה בישראל מועמדת כל כך צעירה בעלת בגרות, עומק, יושר אומנותי כמו עמר.
תמר עמר שרה "אילו יכולתי" (אהוד מנור- מתי כספי) המוכר מריקי גל בעוצמות פנימיות ובדיוק, שהראו כי היא חוותה את השיר הכי אישי. עמר אמרה: "זה שיר קשה. התחברתי אליו דרך כאב של אחרים". מדוע היא המועמדת הכי רצינית לזכות? כי תמר עמר הוכיחה, שהיא יכולה להגיע לאותן רמות ביצוע כמו באנגלית. זה כמעט חסר תקדים.
לעומתה, שתי מתמודדות נכשלו במעבר לעברית: שיראל ביתן כשלה במבטא הצרפתי ב"לך אלי" (אבן עזרא-מאיר בנאי) לא ברור למה זכתה בשלוש לחיצות של המנטורים. אביב גפן אמר: "לחצתי כי אני לא כזה חרא". למה התכוון המשורר? שלחיצתו וליבו אינם שווים?
ארינה פופובה כשלה ב"חלום", שיר מקורי בעברית. גם כאן, המבטא הרוסי הרס לה. המנטור אביב גפן ניסה להגן על בת טיפוחיו ("אני מאחל לשלומי ומוש שיכתבו שיר כמו שהיא כתבה") במקום למנוע ממנה מראש לא לשיר בעברית. זה תפקידו כאיש מקצוע. על שגיאה כזו – הייתי שולח אותה הביתה, אבל גפן העדיף להשאיר אותה.
לא תמיד אני מצליח לרדת לשיקוליו. בניסוח הנימוק שלו להדיח את ג'סיקה כץ אחרי הביצוע שלה ל – Summer Moved On ולהעדיף את ארינה פופובה אמר: "עם ג'סיקה יש לי חברות, פחות עם פופובה. המבחן שלי הוא האם ללכת עם החברה או עם המוסיקה…" זה משפט של מנטור? האם לא ברור שדה-וויס היא תחרות מוסיקה ולא תחרות חברתית. גפן בחר ב"מוסיקה", אבל כל ההתנסחות הזו היא מה-זה בעייתית.
מה שמחזיר לאוהד ריין, ידידו הטוב. למה יש לי הרגשה שהוא עולה אוטומטי? הוא קיבל שיר, שקשה לפספס – A Whiter Shade Of Pale של פרוקול הארום, אבל מה שזעזע את הסייסמוגרף האתי שלי היה המשפט: "אני כנראה אשמור עליו עד שיגיע לקהל". נגמרה התחרות? אוהד ריין הוא זמר מקצוען, חרש עולם, שנראה כאילו זר לתחרות הזו. גפן סגור עליו, כי הוא מכיר אותו ואת כישוריו. לא מעניין אותי, שהוא מתרפק עליו ועל הסלואו שמעורר בו געגועים לאהבות ראשונות. כשופט אמין, הוא היה צריך למנוע מעצמו לשפוט אותו. במצב הנוכחי, זה נראה כמו קידום אוטומטי לפסגה, כי גם המנטורים האחרים נסחפים ולוחצים.
כמעט שכחתי לומר דברים על רומה עמר ששרה "גשם שיבוא" המוכר משירי מימון ושמעון בוסקילה. צנועה. מדויקת, לא רצה לפני השיר. שתישאר היא, ושלא תעז לעבור לאנגלית. וגם אייל כהן – מקרין אמת רגשית מופלאה, והפעם ב"יומן מסע" של אביב גפן. ירדן פרץ? לא השופטים הצילו אותו ב"שיר של יום חולין", אלא העיבוד האולטימטיבי הסוחף.
נבחרת אביב גפן
אייל כהן – יומן מסע
ג'סיקה כץ – Summer Moved On
אוהד ריין A Whiter Shade Of Pale
ארינה פופובה – חלום
תמר עמר – אילו יכולתי (אמא)
עברו אוטומטי: אייל כהן, אוהד ריין, תמר עמר
הדחה – ג'סיקה כץ
נבחרת שלומי שבת
ירדן פרץ – שיר של יום חולין
לירון אברג'ל – Apologize
לידור וייצמן – כמה אהבה
שיראל ביתן – לך אלי
רומה עמר – גשם שיבוא
עברו אוטומטי: ירדן פרץ, שיראל ביתן, רומה עמר
הדחה: לידור וייצמן
וידיאו 1: תמר עמר – "אילו יכולתי" (אמא)
רומה עמר, ירדן פרץ, אייל כהן
4 תגובות
כן יוסריאן.. הסיבה האמיתית מחולקת לשתיים: אחת – כשהביצוע מצדיק זאת, דהיינו מוצלח. שתיים – כשיש אינטרס להעלות מישהו, לפחות עוד שלב, פשוט כי מאמינים שהוא טוב, גם אם במקרה כשל בביצוע הנוכחי.
וד"ש ממני.. חברתך לפורום ההוא (ז"ל).
מישהו מבין?
יש סיבה אמיתית ללחיצות שלהם?
עקבתי קצת אחרי הביקורות שלך בעונה הנוכחית של דה וויס. פה ושם הסכמתי.. לעתים. אבל שמתי לב שאתה מפספס בענק את ירדן פרץ. אתה לא מבחין ביכולת הוירטואוזית יוצאת הדופן שלו. הסלסולים האנדלוסיים שלו הם מהאינטליגנטים ביותר ששמעתי שנים. לא ציינת, אף לא פעם אחת את היכולת האקרובטית הקולית שלו. למעשה, היית די צפוי. גדולתו של מבקר, לדעתי, היא לאו דווקא לדבוק בהדגשים הממורקרים (גם, אבל לא רק), אלא לגלות גם את אלו הפחות מוארים באור הזרקורים. תתפלא (או שלא), אבל דווקא שם, לעתים מסתתרים הכשרונות הגדולים ביותר.
אגב, עם כל אהדתי לירדן פרץ, הביצוע האחרון שלו ל"שיר של יום חולין" התפספס, ועושה רושם שזה יעלה לו בכרטיס הכניסה לגמר (מקווה שלא לחצי הגמר).
לא מסכים לגבי ארינה ושיראל
לא התלהבתי משיראל עד היום אבל הפעם
שהיא שרה בעברית סוף סוף התחברתי אליה
והשיר של ארינה מקסים והיה חייב לקבל לחיצות
לגבי אוהד – כל מילה בסלע