עיון ביקורת

תמר אייזנמן , רוק בעברית בפסטיבל הפסנתר (ראיון, אוקטובר 2014)

טרום מופע, מוסיקה ישראלית

בפסטיבל הפסנתר הקרוב, היא תגיש "לימבו מוסיקלי", לראשונה אחרי שני אלבומים באנגלית – שירים בעברית. מי ששמע אותה באנגלית, באחד מאלבומיה – Gymnasium או Time For Creation או בהופעותיה, שמע רוקרית שנולדה לרוק ובאנגלית. מוסיקלית מאוד, סינגר-סונגרייטר אותנטית, פרפורמרית – מצורת אחיזת הגיטרה ועד האנרגיות הטבעיות שפורצות ממנה, מחברת נפלא בין הגיטריסטית למלחינה, המעבדת והמפיקה שבה.
המעבר מאנגלית לעברית. תהליך לא פשוט. לעיתים כמעט מטמורפוזה וגם הימור, במיוחד למי שאנגלית היא שפתה הרוקנרולית. שמענו סינגל – "כלום לא", מכניסה גם את המצוקה הזו לשיר חשבון הנפש שלה: "תלויה בין ארץ לארץ ובין שתי השפות". שיחה בינה לבין עצמה. מלחמה בינה ובין עצמה. מצד אחד הרציונל של – מה את לחוצה כל כך. נסי פחות לדאוג. מצד אחר: הכאב האמיתי שהוא מהות היצירה. הפחד לשכוח להרגיש. וגם המודעות לכך שהזמן שלנו קצר, ושבזמן הזה, המהות שלך כיוצר היא – היא שאסור לך להפסיק להרגיש. משכנעת את עצמה שכלום לא יעצור אותה.
המעבר מאנגלית עבר בהצלחה. הכאב מגיע, וגם הרוקנרול יצא בשלום. עברית בהחלט באה בחשבון, הגם שהאנגלית היא עדיין נשמעת מגרשה הטבעי. הטונים, ההבעה, המוסיקה מעידים שיש סיבה לחכות לאלבומה בעברית.

*** מתוך האתר שלה: "תמר בילתה חלק מילדותה בסן פרנסיסקו עם משפחתה. אז גם גילתה לראשונה את הרוק, הפולק, הבלוז ומוסיקת הקאנטרי. ההשפעה הייתה עצומה. בגיל 6 כבר ידעה לאן היא הולכת. הבקשה לקנות לה גיטרה הייתה אך טבעית. מאז ביא חוקרת את נפלאות הכלי.
במובנים רבים -מאוד ישראלית, אבל תמיד הרגישה חיבור חזק למוסיקה מחו"ל. היא גדלה על שירים של קרול קינג, בן הרפר, סוזן וגה, ג'ימי הנדריקס, The Cure, Ani Difranco, אריק קלפטון ואחרים . לעיתים הרגישה כמו אאוטסיידרית במוסיקה המקומית. אבל למרות התחושות האלו, ואולי בבזכותם, היא מצאה את האני האמיתי שלה וביטאה את החיבוטים האלו במוזיקה שלה. תמר אוהבת את ביתה בישראל, אבל באותו הזמן מרגישה אזרחית העולם, להוטה לפרוץ גבולות ולהילחם בדעות קדומות. "מוסיקה היא אוניברסלית. היא שייכת לכל, זו אינה רק שפה אחרת. היא תרגום, מפה לרגשות, למחשבות, לחלומות שלנו".

תמר אייזנמן – לימבו, בין הגיטרה לפסנתר. תמר אייזנמן – שירה וגיטרות. עידו זלניק – פסנתר, מיקי ורשאי – בס, קרן טפרברג – תופים.

צילום: מרגלית חרסונסקי

 

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *