היכנסו ללילה של יואב אסינג. חשוך וקודר שם. עצוב שם. גם מזכך. אוירה חלומית משתלטת על אחדים מן השירים, ותודה לאמיר צורף, שעל העיבודים וההפקה,  שהעשיר בשכבות סאונד, שמעצימות את הנרטיב, תפאורה מוסיקלית, שבלעדיה – ההצגה של אסינג הייתה כנראה כחושה. "מונאמור" טקסט די סתמי: "קול התן זועק בחושך/ מונאמור/ הד קולך מתוך האופל/ מונאמור".  מצד שני, האוריינטציה של אווירה חלומית בצליל שמצטט גם סגנון פלמנקו וקולו המדוכדך של אסינג – מעניקים לשיר ייחוד.
"לילה יורד" לפי מילים של המשורר הפרסי פע'ור פרחג'אד הוא פואטיקה צרופה של תיאור בדידות. קולו המתכוון של אסינג ועיבוד האמביינט בהדגשת צליל החצוצרה מעצים את התחושה. 
"חלום" נתמך באלקטרוניקה שמפיחה חיים בנרטיב שמספר על "גוף קופא מפחד", "נפש בשתיקה" המנסה להיחלץ מ"אותו בית" אל "השקט של הרוח" ואל "מראה של כוכבים/ דחליל מושיט ידיים/ זועק למרחבים"…
"אגנוב לי את האש" המבוסס על "אלכסנדר שיכור" של תמיר גרינברג, מבליט עיבוד צליל פסנתר אקוסטי נוגה ומנגינה כובשת, קולו של אסינג מצליח לשדר ללא מועקה יתרה את תחושת ה  – "אצלול אל מצולות הזמן, אחקור את המקום/ שבו קצה יש לעולם/ את השחור שמעבר לו וגם את האפל מכל/ זה החומק בלילה כמו קללה אל תוך ליבי".
ואז הטונים יורדים ב"דור הולך" שנשמע כמו ריטואל הזיה על מוות בקצב של מארש לוויות. אסינג שר כאב דרמטי על המוות הפרטי (סבתא, אם, הוא עצמו) מול המשכיות החיים.
זיק התקווה בפניה לאהובה למצוא "עולם אחר מעבר לפחדים" של "אולי ביום אחד" בצליל פסנתר אקוסטי, אבל גם כאן זהו הטון המדוכדך והעצוב, שמזכך במנגינה נוגה מופלאה.
אור בקצה מנהרת העצבות:  של "ים אל ים" הקצבי נשמע כמו ניסיון להיחלץ מאווירת הדכדוך, לחיוך קצבי משחרר לזכר הפגישה הראשונה "בתוך סובארו ישנה".. שיר שאולי אינו תורם להומוגניות של האלבום, אבל מעניק לאסינג להיט כדי להיחלץ ממעגל העצב. כנ"ל "נועם יקר" – שיר קצבי על נוער במצוקה, חריג באוריינטציית האווירה של הדיסק.
"עץ" מספר על "עץ בודד, חשוף במערומיו, מושלג עומד מול הרוח" –מוסיקת ניו-אייג', שמחזירה ללילה הקודר והמסתורי של אסינג שמסתייע בהפקת צליל האווירה, התומכת בתחושות ההזיה שלו.

שירים: מונאמור, נועם יקר, לילה יורד, חלום, אגנוב לי את האש, דור הולך, אולי ביום אחר, ים אל ים, צפרדע, העץ.
הפקה מוסיקלית: אמיר צורף.