השביעי של החבורה הסקוטית המיוחדת. כמעט כול שיר הזכיר לי משהו. The Blues Are Still Blue, למשל, החזיר אותי ללהקה שפעם הלהיבה אותי – "טי רקס" שנמנתה על ז'אנר הגלאם-רוק. אבל לפעמים הם נשמעים משהו בין סיימון וגרפונקל והסמיתס. השיר "לבוש בתוכך" Dress Up In You סיפור קנאה מקסים בעיבוד שלו. פולק אנגלי? גם זה. הם מתחברים לקלסיקות של השבעים. הם נוגעים בסיקסטיז בהרמוניות, בעיבודים (Sukie In The Graveyard) לא כול השירים עושים לך את זה. אחדים משאירים אותך קצת אדיש במיוחד שירי האפ ביט השמחים-משועשעים, אם 'Funny Little Frog'. הוא לטעמי תמצית מרוכזת משירי האהבה של להקות הפופ הגדולות. למרות איכויות פופיות וגם ריתם נ' בלוזיות מעולות במעין רטרוספקטיבה על פופ ישן, בכול זאת חסרו לי יותר ריגושים, מהסוג של השיר השני באלבום, שנקרא "עוד יום שמשי", .Another Sunny Day ובסך הכול קצת פחות מהקודם שלהם – "דיר קטסטרופי ווייטרס"