מה עושים? אני שומע עמיר בניון אצל יוני יעיש. מי שיגיד – אין שני עמיר בניון – אסכים עמו. מצד שני, יוני יעיש הוא כישרון ייחודי. פייטן מודרני אמיתי.  כשהוא מסלסל – אתה מאמין לו. שיתוף הפעולה עם המעבד והמפיק נדב ביטון ליד הפסנתר הוליד אמירה כנה על אהבה וזמן: הסתיו כעונת מעבר המבטא את הלא קבוע. יעיש מצפה לשווא למשהו טוב  שיגיע אחריו. יחסי הבינו ובינה מתקשים לשרוד.
התוצאה – הוא כאחוז תזזית בין עונות השנה. הבשורה הרעה: הסתיו הבא לא יביא איתו משהו יותר טוב מהסתיו הקודם בתחום היחסים (הדימוי: "הזמן איתך לבש מדי קרב") והכמיהה למשהו אחר או מישהי אחרת (קרי: אהבה) נכנסת לשטחים אפורים של אכזבה וצער.
נדב ביטון לקח את השיר לשטח נוגה בצלילי הפסנתר, אבל בעיבוד המינימליסטי הוא סומך על הכלי המרכזי בדואט – סלסולו המיוחד של יעיש, גם המנגינה המופלאה שיחד משדרים תוגת אמת של מי שבוכה את הקיץ.

בסתיו האחרון אני בכיתי קיץ
ועם פריחת חמה התפללתי גשם
זה לא ברור מה עליי עכשיו
אך מוטב כי כבר יגיע הסתיו

בסתיו האחרון אני נשמתי אותך
עם הגשם הראשון שנשק עפר
זה לא ברור מה יביא הסתיו
לאיש חסר לשביל נעזב

כל שומר רוח לא יזרע לעולם
אניח לך ללכת לבדי אהיה נרדם
בבוא השלכת לא אותיר ממך דבר
הרי את יודעת כי כל חובק עלים בסתיו
לא ישמח בליל קיץ

בסתיו האחרון נשענת על כתפי
ולא ידעת כי עוד לא נוכל לגשם
הזמן איתך לבש מדי קרב
לכן מוטב כי כבר יגיע הסתיו