השלב שאמור להיות מהמותחים והדרמטיים בתחרות – עובר בעצלתיים, שלא לומר מעייף. הסיבה: ההכרעה עוברת לקהל. המנטורים חדלים לקבוע. הכל כמעט דבש. משתפכים כאילו קיבלו הוראה מלמעלה. מפסיקים כמעט לחלוטין בביקורת. בעיקר – מפרגנים. כמעט הכל נפלא. אפילו מאביב גפן ניגר דבש. מוש בן ארי, שרית חדד ושלומי שבת – נופת צופים.
הפקת דה וויס 3 מנסה להציל את המצב ומעלה את המנטורים כמלווים על הבמה. לא משהו שתורם לתחרות מתח ועוצמה מחודשת. יותר גימיק.
ביקורת? טל פלורה לוי שרה את Don't You Worry של סטיבי וונדר מכאני, שטחי מאוד. מה עזרה שרית חדד על התופים? – כלום.  שלומי שבת אמר על הביצוע – "ניצחון גדול". איזה ניצחון? סתם פלט. התברר כי הקהל יותר חכם. פלורה לוי לא ממשיכה לשלב הבא.
ביקורת? טליה לונדונר רצחה  את "זיגי סטארדסט" של דיויד בואי. שיראל ביתן הפכה את Happy של פארל ויליאמס לקלילות בלתי נסבלת יותר מהמקור. אהבתי את הערה המחויכת של אביב גפן: "מרוב Happy בא לי למות".
ביקורת? "שיר אהבה בדואי" טשטש את כל המיוחד שברומי עמר. אייל כהן חיבל ב"שיר בין ערביים", כאילו לא התאמן עליו לקראת ההופעה. האם זה מספיק – לא. המנטור, גפן, במקום לדאוג לביצוע, העדיף לנגן איתו בפסנתר שני. גם כאן הכל עובר כאילו כלום. אף הערה. כשמוש כבר העז לומר לתמר עמר "ביצוע פחות טוב" על Time To Time, רציתי לשמוע נימוק. כנראה הגזמתי פרא.
מנחה התוכנית מיכאל אלוני – מוסיף ממתיקי פרגון ללא הכרה. מדקלם קלישאות. פולט משפטי סרק. חסר חוש הומור משת"פ מעצבן.
יצאו טוב: אלקנה מרציאנו שהראה למושיק עפיה מה עוד אפשר לעשות עם "שובר שתיקה", וג'וש פרץ ש"העליב" את שרית חדד במהלך החזרות על "הנסיכה והרוח" של ריטה, אבל לקח את השיר למקומות טובים. שרית חדד נעלבה ממנו, אבל יצאה מהסיפור עם סולו תופים שכמעט גנב לו את ההצגה.
קהל מצביע? כמה הצביעו? איזה ניקוד קיבל כל אחד מהמתמודדים? הרי זהו שלב, שהצופים קובעים. מדוע הסטטיסטיקה שותקת? האם יש בקרה על ההצבעה? מה מסתירים מאתנו?

וידיאו: אלקנה מרציאנו – שובר שתיקה, ג'וש פרץ – הנסיכה ונרוח