הקדשת דה וויס בשלבים האלה לאריק איינשטיין היא יותר גימיק פופוליסטי מאשר תרומה איכותית לתוכנית. מה לחבורה הזו ולשירי אריק איינשטיין? הם בטח לא "גדלו עליהם". רובם אף לא ממש מכירים את השירים. אין להם יחס רגשי שלא לדבר על נוסטלגי אליהם.
מיקי גבריאלוב ששותף בנוכחותו האולפנית, תיקן לרומה עמר בשיר "הכניסיני תחת כנפך", שתשיר "קַן תפילותי" ולא "קֶן תפילותי". בסוף היא שרה "קֵן תְּפִילוֹתַי". הרי אריק איינשטין עצמו הקפיד לשיר "כמו שכתוב בספר" לפי גבריאלוב. גם לירדן פרץ נתן גבריאלוב שיעור בלשון עברית, כשהתייחס לשיר "היא יושבה לחלון" גם הוא של ח.נ. ביאליק.
אבל זה אינו רק דיוק לשוני.לפי הביצוע, לרומה עמר ולירדן פרץ אין שום יחס אישי רגשי לשירים של איינשטיין. צריך לשיר אריק איינשטיין – אז שרים. פרשנות אישית? – נדה. זה נשמע שטוח לחלוטין. גם רוב הזמרים האחרים בערב הזה לא הגיעו לאריק איינשטיין. ההוקרה לאריק הייתה בדרך כלל עקרה. שיראל ביתן ממש לא הגיעה ל"סן פרנציסקו", ומילאה את המסך בחיוכים ממותקים, ניב דמירל ניסה "שיר אחרי המלחמה", אבל נתן לרגש ללכת במקומו, ונשמע מתבכיין ומיוסר מדי (בשיר יש גם תקווה), אלקנה מרציאנו השתמש בנשק הסלסולים ל"התשמע קולי". שמענו את הסלסול, אבל פחות את השיר. פחות את היחס האישי. ביצועים טובים היו לאייל כהן – "קח לך אישה" ולג'וש פרץ – "אינך יכולה".
אם פרשנות ואינטליגנציה תחושתית, אז בחרתי בניגוד למנטורים בגרסה של תמר עמר ל"אבשלום". רק בת 17, אבל ניכר שלא הלכה על עוד קאבר. הגישה שלה כרגיל בוגרת, והכישרון פורץ גם משיר שלא היה רשום ברשימת שירי החובה שלה. אוהד ריין ביצע את "למה לי לקחת ללב" מתוך הבנת הרקע של הביצוע המקורי (המוסיקה של שנות השבעים) ללא מניירות. זה נשמע נכון, אם כי מעט מכאני. פרשנות תחושתית של ממש שמעתי מלבלי גורן ל"אמא אדמה". היא מילאה את השיר הזה בעוצמות פנימיות ובעומק ללא גלישה לדרמה. זה ביצוע של פרשנות! הקהל בבית (מי הוא דיוק? ילדים בני עשר עד שלוש עשרה?) חשב אחרת, והשאיר אל לבלי הנפלאה מחוץ לתוכנית. מה חבל. אני מקווה לפגוש אותה על במות אחרות.
ובקשה למנחה מיכאל אלוני: נסה להוציא את המילה "מְרַגֵּש" מאוצר המילים שלך. זה ממש לא מְרַגֵּש לשמוע אותך חוזר על המילה הזו כמו מנטרה.

ג'וש פרץ, ניב דמירל, אייל כהן