האושר של אמנון פישר – הוא בעצם הוצאת ספר-הדיסק הזה, מהודר מאוד, מושקע לעילא מכל בחינה (עיצוב ויזואלי, הפקה מוסיקלית), אלא שאחרי השיר העשירי, הייתה הרגשה שהוא חלף על פני עצמו (או על פני האושר)במוסיקה, שיש בה לעיתים יותר יומרה אומנותית ופחות מוסיקה אותנטית.
האלבום נפתח בעיבוד קולי מקהלתי קליל נוסח ריי קוניף של שנות השישים לשיר המנסה תובנות על האושר ("אושר"). פישר מצא את האושר באהבה. היא תבוא לקראתו ותספר "סודות המחר בלחישה" במתכון פופ שחובר לגיטרות רוק חשמליות, הוא ממשיך ל"בדרך לחופה" בתערובת של בלקן ודיקסילנד, הוא נשאר אוהב אופטימי וקליל בעיבוד קלטי ל"עננים ושמיים" ("הכי נחמד זה להרגיש איתך בטוח…"),.
פישר מחבר בטון נוגה את פרשת לֶךְ-לְךָ לסיפור האהבה שלו שנקרא "גן עדן", השיר הטוב ביותר בדיסק, הוא מנמיך קול כדי לשיר בדכדוך מזכך שיר על מסתורי האמונה ("מה תבקש שם") בעיבוד לפסנתר ולצ'לו. בדרך אנחנו מקבלים שיר דידקטי איטי במנגינה מצומקת על "למידה אישית", וכמעט באותו טון "חשבון נפש" בליווי צ'לו שמסקנתו – "רק איתך שוכח הכל". ולסיום – "רוח" בניחוח שנסון בקול נשי רומנטי בצרפתית, שגם הוא עוסק ב.. לחישות של סודות החיים.
אמנון פישר השקיע בעיבודים, אבל הם אינם יכולים לבוא במקום היצירה עצמה. אחרי עשרה שירים הייתה לי תחושה שהאושר שלו קצת חמק ממני, שהוא נמצא לידו, פושר מדי, אינו מצליח להוביל אותי אל מעמקיו בתערובת מוסיקלית לא ממוקדת, שבשלב הזה מרחיקה אותו מהאושר להיות הסינגר-סונגרייטר האולטימטיבי במחוזותינו.

שירים: אושר, בלחישה, הלב כותב, בדרך לחופה, מה תבקש שם, עננים שמים, גן עדן
מילים ולחן: אמנון פישר מלבד "עננים ושמיים" – לחן: ויקטור עזוז.

עיבודים והפקה מוסיקלית: ניר פרידמן