מיקה קרני בחרה להתחיל מנקודה חדשה. מה היא מבקשת? שביל. שיתנו לה שביל. בשיר הקצר, המילה "שביל" חוזרת לעייפה 5 פעמים, אבל זה, מן הסתם, מפני שקרני בחרה להדגיש משאלת השביל הקטן לעומת הדרך הגדולה. כמו השביל גם העפיפון – יסוד החופש הטמון בו מוגבל (לעומת ציפור, למשל), והיא תסתפק בהגשמת שאיפות קטנות, ארציות. אין כאן ממש שאיפה לפריצת גבולות, כי החיים מציבים גבולות. המדבר, ההר, הנהר, הרוח הם המכשולים שבתודעה – לא בהכרח בחיים עצמם, והכוונה היא – להתגבר עליהם.
צליל גיטרה אקוסטית מכין את הקרקע להבעת המשאלה. הצלילים נוגים, מזוככים, ההבעה רגועה, הטון נינוח. המנגינה אינה "דוחפת" את השיר עד כדי כך שנפזמה כלהיט. זה אינו להיט. זו אינה מנגינה מפילה. זוהי אילוסטרציה מוסיקלית יפה, שלאו-דווקא מכניסה אוטומטית לפלייליסט השבועי. . מיקה קרני שרה את השיר כשיר ילדים לנפש תמה, והוא אכן נשמע כמו ניסיון להתחלה חדשה.
שביל, תן לי שביל
לחצות את המדבר
לטפס על ההר
לעבור בנהר
ללכת בשביל מול הפחד, הרוח
רק שאצליח, ללכת בשביל
חוט, תן לי חוט
לליבי הפרוע
לתת לו לעוף בשמיים פתוחים
כמו עפיפון, באוויר, על הרוח
ליבי בידי ואני על השביל
צילום: מרגלית חרסונסקי