אני קורא לאחרונה הרבה טקסטים, שמוצאים את דרכם לפינה הותיקה "גברים בוכים בלילה".אין שום בעיה להגיש דו"ח סטטיסטי שיוכיח, כי בשירי הפופ הם הנפגעים הקשים ביחסי הבינו-בינה. אין לי בעיה להשתתף בצערם ולהיות איתם במאבקם. הבעיה היא בקלות שבה משרבטים טקסטים על הנושא. קחו את הגבר הבוכה בשיר הזה: מה מיוחד בלומר – "לא יכול לישון בלעדייך". ו"בפנים את איתי". טקסט מהסוג של חמישה בשני שקל.
צחי אלוש  סולן ה"המרפסות" שר את המלל הזה בטון מדוכדך (בית ראשון) לפני שהוא עובר לזעקת ה"לא יכול".המנגינה משפרת את מצב הטקסט, גם העיבוד (המעבר הווקאלי) אבל לא הופכת את השיר למוסיקה אולטימטיבית שלא לדבר על אלטרנטיבית. אני מעריך, ש"מרפסות" לא מחפשים להיות אלטרנטיביים. הם זקוקים לשירים שינתבו אותם לדרך הראשית של רדיו אמצע הדרך. השיר הזה מנווט לשם.

עוברים הלילות/ בלעדייך