אנשים צעירים זועקים סבל. החיים הם "בערך". לא מה שחשבו. הוא כועס עליה "כי המתח נעלם". מצטער שלא נתן לה הכל. וגם משרבב "ילדות בוקעת מבין סדקים". ובעיקר– הבדידות כואבת. או-הא. איזה עומס נפשי על שיר.
מוסיקת רוק אולי תציל מצרה. גיטרות נותנות בראש הן כביכול תרופה, אבל הנרטיב מתקשה להישמע אמין. "ילד על הירח" מנסים לייצר נרטיב של עומס טראומטי, אך זה נשמע לא יותר מאשר השתובבות רוק שטוחה, והזעקה בסיום של מאור אלוש על הבדידות הכי גדולה – נשמעת מנותקת מהקונטקסט, או ליתר דיוק: ניסיון עקר להישמע מלודרמטי.
אם יש לשיר הזה הצלה – הוא דווקא במנגינה עצמה, והיא נשמעת קצת פחות מוכרת. רוק ישראלי מקורי? נמשיך לחפש, גם אצל "ילד על הירח".

הבדידות הכי גדולה היא זו שמוקפת אנשים