נזכרתי בפראזה של דנה ברגר: "אתה בא והולך / אתה לא נשאר / ואי אפשר לקבוע איתך שום דבר / אתה בא והולך / אתה לא נשאר / אם אתה לא חבר אל תבוא יותר". ברגר נמצאת על הקרקע. דלית פרידמן, הזמרת של "טורקיז" מבינה שהוא ילך בסוף, אז בינתיים – רוצה לעוף יחד איתו כמו ציפורים. לאהוב היום, מחר לשכוח. רק זיכרון – זה מה שיישאר ממנו. איך נקרא לזה? ריאליזם אסקפיסטי.
"טורקיז" רוצה גם לעוף עם שירי הזמרת הלבנונית פיירוז, גם אל מעבר לגבול. לפי דברי ההסבר, סינגל הבכורה "שאלו אותי" עורר עניין בלבנון. גם "לאהוב היום" (במקור בערבית: "חבני אליום ואנסאני בּכּרה") של האחים רחבאני מועמד לחצות את הגבול, ולו משום שהוא שיר חוצה גבולות סגנוניים בעיבוד של עמית עמרמי. דלית פרידמן אינה מתכוונת/ מתיימרת להזכיר את פיירוז. היא זמרת עבריה בעלת נוכחות קולית מרשימה, שמנתבת עצמה למסלול מזרחי פופוליסטי תוך התהדרות במכמני המוסיקה הערבית. זו אינה מוסיקה ערבית. זהו דאנס קליט ושטוח עם נגיעות אוריינטאל עסיסיות . באולמי השמחות – יעבוד יופי. יעיף את הרוקדים. יכול להיות שאת "טורקיז" זה יספק.
עיבוד: עמית עמרמי, דלית פרידמן, אורן אליעזרי. הפקה מוסיקלית: עמית עמרמי.
לאהוב היום, מחר לשכוח / רק זיכרון, זה מה שיישאר ממך / אוי אלוהים, רק תן לי כוח / לחיות היום, עכשיו לשמוח / לאהוב היום ומחר לשכוח
רואה ת'אהבה שלך, בתוך ענן אפור / והדמעות כמו גשם, זולגות על הפרחים / אני הפרח הסגור עליו אתה תשמור / בוא ותשקה אותי עכשיו
אתה בא והולך, אתה בעננים שלך / אתה בא והולך, האהבה שלך משכיחה / תן לי לשתות ממך
אז תביא לי עוד פעם / לאהוב היום…
בוא ונעוף רחוק נהייה כמו ציפורים / נדאה מעל העמק, מעל העננים / נשתה ביחד מהנחל המתוק / אז בוא תהייה איתי עכשיו
בכל יום שאני רואה אותך, אני צוחקת ובוכה / בכל יום שאני רואה אותך, אני רוצה להתרחק ממך/ אתה הרי תלך בסוף, / אז תביא לי עוד פעם
לאהוב היום….
