דודו טסה שר "מעליות, מעליות עולות יורדות ומתרסקות אבל אני גבוה מכולם כלום לא נוגע כלום לא נוגע רק המבט" שלך". גם אצל בן אלקיים מעליות עולות ויורדות, אבל הוא שוקע בתוך עצמו, ואז, למרות הביאוס – מתנחם בה. הטקסט של בן אלקיים לוקה בהתבכיינות דכאונית בנלית ("מה זה שווה שהשמש זורחת/ אם צד אחד נשאר חשוך") ובקלישאות ("האושר הוא דבר זמני").
שיר קצבי מהיר שדוהר למלודרמה, בקו עליה בסולם האוקטבות שמגיע עד פלצט זועק. השיר נטען באנרגיות רוק, בעיבוד גיטרות-בס-תופים מודגש. בן אלקיים נוסק לקרשנדו, נסער כל כך, שקשה לחשוד בהצגה. אבל אחרי הכל – כל העולם במה, וכאשר אלקיים שר שרע לו ושהוא אינו מבין שומדבר ממה שקורה – הוא לוקח את השיר לבמה, עד הקצה. מי שיגיד שהוא נסחף – לא אתעמת איתו. נסחף.
מעליות עולות ויורדות
רק אני שוקע בתוך עצמי
אם יש משהו למעלה
אם יש משהו למטה
האם נשאר גם בשבילי
אני לא מבין פה שום דבר
אז שמישהו יסביר לי
את יודעת
כן, את באת אליי
מה זה שווה שהשמש זורחת
אם צד אחד נשאר חשוך
הפחד מניע הסוף עוד יגיע
האושר הוא דבר זמני
אני לא מבין פה שום דבר
אז שמישהו יסביר לי
את יודעת
כן, את באת אליי
