מה הפאניקה? משבר גיל הארבעים? תום פטרובר ברגעים של התפכחות: הטיול עבר-חלף מהר. כפל משמעות: זה יכול להיות טיול הצעירים שמגיע אחרי צבא. וטיול במשמעות הרחבה של החיים עצמם. פטרובר רוצה להישאר "המורד הצעיר" ככל שניתן, למרות הידיעה שזה נגמר. המודעות לחלוף הזמן ולמוות שקרב היא שמבאסת – "עד שירד עלינו מה שירד".
מנקודת מבט של צעיר – היו המון חלומות יפים "על צבעים ושקיעות" של אנשים שמאחלים לעצמם חיים טובים, אבל אז הגיעו המלחמות, הטילים שיורדים כמבול ("מבול" גם במשמעות זה שכילה הכל), ואינם משאירים מקום לתקווה ולחלום.
בהווה – הוא רואה עצמו אדיוט, שהשלה עצמו והאמין ל"נסים ונפלאות", לחיים ללא פחדים, להגשמות נפלאות. במקום זה – הדמעות זולגות, והזמן הולך ואוזל עד שייגמר…
קול זעקה מסתלסל על הפתיחה. פטרובר מספר בטון שלו את הסיפור. התזמור ההרמוני משדר את הצער. האם עד כדי כך השתנו "היהודים"? ואז מגיע המעבר שמבעיר את הנרטיב בזעקות שבר ובצליל בגיטרות דיסטורשני כיאה לז'אנר – שקורע את האוויר. הקונטרסט? – מעולה. ככה עושים מוסיקת רוק שלא רק מכסחת לשם כיסוח, אלא חותרת לאיזונים נכונים כדי לשדר שילוב של תחושה ותובנה. יופי.