עד שירד

היהודים

מילים ולחן: תום פטרובר הפקה מוסיקלית ועיבודים: היהודים
4.5/5

מה הפאניקה? משבר גיל הארבעים? תום פטרובר ברגעים של התפכחות: הטיול עבר-חלף מהר. כפל משמעות: זה יכול להיות טיול הצעירים שמגיע אחרי צבא. וטיול במשמעות הרחבה של החיים עצמם. פטרובר רוצה להישאר "המורד הצעיר" ככל שניתן, למרות הידיעה שזה נגמר. המודעות לחלוף הזמן ולמוות שקרב היא שמבאסת – "עד שירד עלינו מה שירד".
מנקודת מבט של צעיר – היו המון חלומות יפים "על צבעים ושקיעות" של אנשים שמאחלים לעצמם חיים טובים, אבל אז הגיעו המלחמות, הטילים שיורדים כמבול ("מבול" גם במשמעות זה שכילה הכל), ואינם משאירים מקום לתקווה ולחלום.
בהווה – הוא רואה עצמו אדיוט, שהשלה עצמו והאמין ל"נסים ונפלאות", לחיים ללא פחדים, להגשמות נפלאות. במקום זה – הדמעות זולגות, והזמן הולך ואוזל עד שייגמר…
קול זעקה מסתלסל על הפתיחה. פטרובר מספר בטון שלו את הסיפור. התזמור ההרמוני משדר את הצער. האם עד כדי כך השתנו "היהודים"? ואז מגיע המעבר שמבעיר את הנרטיב בזעקות שבר ובצליל בגיטרות דיסטורשני כיאה לז'אנר – שקורע את האוויר. הקונטרסט? – מעולה. ככה עושים מוסיקת רוק שלא רק מכסחת לשם כיסוח, אלא חותרת לאיזונים נכונים כדי לשדר שילוב של תחושה ותובנה. יופי.

הטיול הזה עבר מדי מהר/ אני מחזיק חזק שרק לא אתגבר/ שלא אפסיק למרוד
רק עוד ועוד/ בסך הכול היה די מאכזב/ כאב מדי ולא היה לי לב
לומר את האמת – לא באמת

ומעליי עוברים הימים/ בעצם זה מתקרב/ עד שירד עלינו/ מה שירד
חלמתי על נסים ונפלאות/ חלמתי על צבעים ועל שקיעות/ אבל רק לא על זה
המחזה/ במקום זה חיילים על קו הגבול/ טילים יורדים עלינו כמו מבול/ אני חושב טוב טוב
ולא רואה ת'סוף

ומעליי עוברים הימים/ בעצב זה מתקרב/ עד שירד עלינו/ מה שירד
דמיינתי את עצמי במסעות/ עולה יורד הרים וגאיות/ ולא פוחד מכלום/ אידיוט סתום/ אז איך זה שאני אדם אחר
כבר לא יוצא, בקושי לחצר/ והדמעות זולגות/ כבר שבועות
ומעליי עוברים הימים/ בעצב זה מתקרב/ עד שירד עלינו/ מה שירד

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות