עודד גדיר מחפש אהבה. נושא בעול. מעמיס על עצמו שקים מלאים בחול. שיר פותח באלבום חדש. אני מתקשה להשתתף בצערו. נכון, לא כל סונגרייטר חייב להיות סינגר. לעיתים החספוס והרעד עדיפים על קול מעולה. אבל כאן – הביצוע מחבל בשיר. "בת דוד שלי ציפורה", נשמע שרבוט מוזר של זרם תודעה ("הייתי פעם עם/ היום אני אחד") גם העיבוד הים-תיכוני גרובי פאנקי אינו מחלצו ממצב של קוריוז.
הגעתי לגדיר בשתי הבלדות באלבום: ב"אולי היום" וב"בשבילו אני שער". הראשונה – ניסיון לראות אור בקצה המנהרה אחרי שראה את הנעורים חולפים ("אולי היום / נמצא מקום / אם כך או כך / אהיה איתך / נתיב האור / אולי נשמור / אמרת לי בוא נמצא אותו") הטון הרך משדר את התחושה בעיבוד אקוסטי שנוסך אווירה עגמומית שמעצימה התחושה.
השנייה – שיר לבן האהוב. הטון יורד מטה כדי לשכנע שיר בכנותו: "בשביל הבן שלי אני שער/ בשבילי בקושי אשנב/ בשבילו אני שער / שאולי יפתח עכשיו". הפעם הקול הרועד הוא הסינגר-סונגרייטר המדייק בתחושותיו בליווי פסנתר.
והייתי הולך גם על פופ מהוקצע בקצב דאנס מתיידד – "מחפשים אהבה". שבו הביצוע משתלב יפה בהפקה המוסיקלית המצוינת (קולות נשים, מעבר הפסנתר).
עודד גדיר צריך להכיר במגבלותיו כדי להגיע לאלבום קוהרנטי יותר מאשר האלבום הקצר (מדי) זה. השירים למטה (האזנה) מראים שהוא יכול.
שירים: נושא בעול, בת דוד שלי ציפורה, אולי היום, מחפשים אהבה, זרים, אנשים בחופשה, בשבילו אני שער
מילים, לחנים, עיבודים והפקה מוסיקלית: עודד גדיר.
