2011-2014

שממל

מונוקרייב
4.5/5

ניסיתי לשרטט מפה מוסיקלית של "שממל". פתחתי ב"שיר אהבה חברתי", פולק נוגה וצנוע, העוסק בפער בין האישי (אהבתו) לאוניברסאלי-היסטורי (מהפכות), עברתי במעבר חד לפאנקי-בלקני התןסס של "איסטנבול", לרוקנ'רול קלאסי של "שיר ישן" – על מאוכזב אהבה המכור לרכבות חולפות, הגברתי לקצב ריצה לרוק סטייל צועני בלקני שמח וסוער ב"עוף אותו דבר" – תדריך אישי והלקאה עצמית בענייני מצפון ויחסים. אם חשבתי לנוח – "אורח חיים ישבני" על אחד אדיש/ עצלן שחייו מתנהלים ב"מבצר של כריות" – לא יאפשר להרפות. זה מגיע במקצב רוק פאנקי מתדלק, אנטיתיזה לאורח החיים הנ"ל.
קחו נשימה עמוקה, כי מגיע עוד מקפיץ "צרות של גויים" – על אסונות בעולם מזווית הראייה הצרה של הישראלי בצליל שלוקח עד מוסיקה חסידית. המסיבה בעיצומה. "אל תגעו לנו בערק" – על האדיש החברתי, שמוכן לספוג הכל מהשלטון, רק שלא יגעו לו במשקה.
ב"איסטנבול" ו"ברלין" נוגעים השממלים במהות הקיום של הישראלי, לא רק שיוכו הלאומי, אלא מהות חייו בארץ מולדתו. חלק מהוויה הזהות המקומית המבלבלת, מתורגמת למוסיקה בלקנית תוססת שמחברת אלמנטים פאנקיים, חסידיים וצועניים. "ברלין" נכנס לשאלת ההתערבות של החברה הישראלית בהחלטות של אנשים להגר מכאן, אותה שאלה שעולה מדי פעם לכותרות, ומעמידה את העזיבה לחו"ל אל מול מגורים בארץ בהיבטים ביקורתיים כולל גינוי אוטומטי של היורדים על החלטות פרטיות שעשו במטרה לשפר את חייהם. כאן ההיבט המוסרי-פוליטי והקוסמופוליטי הופך אמירה צינית נוקבת:
המוסיקה – עירוב דאנס, רוק והיפ הופ, עם אזכורים ציניים למוסיקה ארץ ישראלית – מצליחה לחדד את המסר ולהעניק לו עוצמות.
שני השירים מעידים כי להקת "שממל" מישירה מבט נוקב אל המציאות המקומית, נוגעת גם בצד האנושי-פולקלורי וגם בחברתי פוליטי. הולכת בצעדים בטוחים ונועזים לכיוון מעורבות מעוררת אמון, וגם מענגת במוסיקה קצבית ססגונית שמקדמת את המסרים.
מפה מוסיקלית? הצחקתם. "רבע לבום" בסיום הוא אנטי קליימקס של 360 מעלות. טון נוגה ועגמומי על מכלול הרעשים במרחב הקיום המקומי המייאש. שממל כנראה אינם רוצים לתת לשיר הזה להרוס להם את המסיבה. בגדול – מסיבה ישראלית אקלקטית צבעונית קצבית תוססת המעלה את הנושאים הרלוונטיים לפסים של הומור עוקצני וקלילות מחויכת. שממל קוראים את המציאות הישראלית הבעייתית בחיוך טוב עד סרקסטי, והמוסיקה משדרת אותה במהלכים עליזים עד מלהיבים.

שירים: שיר אהבה חברתי, איסטנבול, שיר ישן, עוף אותו דבר, ישבני, צרות של גויים, אל תגעו לנו בערק, מאחור הזה, ברלין, רבע לבום.
השתתפו: דרור ויידמן – שירה, יניב רווה – גיטרות יוקללי ושירה, שם חממי – גיטרות, בנג'ו ושירה, אייל רווה – גיטרה בס, יוגב גבאי – תופים, מעיין מילוא – טרומבון, בריטון, חצוצרה, גל דהן – סקסופונים וקלרינט, אורי טבצ'ניק – סקסופון בריטון ושירה, ברק הנר – חצוצרה, מיכאל שוורץ – קלידים.
מילים: דרור ויידמן למעט "איסטנבול" – דרור ויידמן ושם חממי ו"אל תגעו לנו בערק" – דרור ויידמן וברק כהן.
לחנים: דרור ויידמן ויניב רווה.

וידיאו: "ברלין"

   

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן