הכותבים ניסו לעמת את הסיפורים בהיקפם הגדול מול הסיפור האישי. מצד אחד, הקביעה הסתמית ש"סיפורים יש בלי סוף", ומצד שני – "מהי האמת באיזה צד אני עומד?" גם התשובה לשאלה "האם הסיפור שלי הוא לבן או שחור"? יעזור להבין "איך נגמרים הסיפורים" אינה מסייעת לאמינות השיר. במקום לעסוק בסיפור האישי, העדיפו לבדוק אספקט פילוסופי מופרך של אני מול העולם. הקונטרסט קלוש, חסר עומק.
צחי אלוש את רועי בר שדה באמצעות מנטש את דורון מעלים את העימות הזה על נתיב אמצע דרך מלודי בטון מלנכולי מתכוון. השיר קליט, נשען על קצב אלקטרוני ואפקטים יעילים, אבל אין בכך כדי לטשטש את חוסר אמינותו של הטקסט.
מחשבות מחשבות צאו עכשיו/ כמה שטוב ככה זה רע/ מצד אחד הטלפון/ בשורות טובות על המסך/ מצד שני בצד השני/ משהו נגמר, מישהו נשבר
סיפורים סיפורים יש בלי סוף / סיפורים, יש בלי סוף/ אבל מה היא האמת/ באיזה צד אני עומד
זכרונות ממך עוד מציפים אותי/ לפעמים זה נחמד לפעמים זה נורא/ אבל השארת לי פה ילד שמחבק אותי / עולם ממשיך להסתובב גם כמשהו נגמר/ תם ולא נשלם
מנסה להבין במבט לאחור/ אם הסיפור שלי הוא לבן או שחור/ שנים שחלפו, זמן שעובר,/ תמונה מטושטשת יותר ויותר/ תעזור לי להבין איך נגמרים הסיפורים
