הטון הנוגה-מעודן משדר את המשאלה: אם הייתה יכולה להיות יותר קטנה. סיטואציה: שניהם במיטה. היא מתבוננת מן הצד על היחסים ביניהם, מודעת לכך, שהם ביחד, אבל כל אחד לחוד. היא כמהה לעבור מהפך, משחקת במחשבות של אילו… אילו הייתה יכולה להיכנס לתוך קופסה, (כמו באגדות) ובמגע קסם שלו לצאת אחרת. התנאי הבטל (אם הייתי יכולה) מדגיש את חוסר הסיכוי להתממשות המשאלות.
תמר שטיין מצליחה לתאר תחושתה, לבטא את הכוונה שבכמיהה בשירה מאופקת טעונת רגש מזוכך. שטיין נמצאת לגמרי בתוך הנרטיב שלה, בלי לגלוש למלודרמה. ביצוע יפהפה. העיבוד האקוסטי מעוטר צליל חשמלית משרת אותו נאמנה.
הקליפ (במאי: אדם בלופרב) המתלווה קושר השיר עם מחול (כוריאוגרפיה: תום אידלסון), אבל מנותק במידה לא קטנה מהקונטקסט. התסריט מנסה לייצר אנלוגיה בין דורות שונים – מילדות ועד זקנה, מעין אמירה פטליסטית על אהבה ואוהבים בכלל, תובנה שאינה קיימת בטקסט, שיוצא מסיטואציה אינטימית-פרטית ואינו מקיש על בני זוג אחר ולא על כלל הזוגות כמו הסרטון. במקום שהקליפ ישרת את השיר, השיר משרת את הקליפ,  ותוצאתו – אמירה כוללנית על בני האדם, בעוד השיר מתמקד בסיטואציה אישית.