והפילהרמונית הישראלית

ארקדי דוכין

היכל התרבות ת"א
4.5/5

אני רואה את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה לו. אם חשבת שדווקא כאן ישמור על דיסטנס ויעבוד "לפי הספר", פתאום גילית בחור שהגיע כדי לעשות את ההיפך. לא בדרן, אבל פרפורמר. אילן מוכיח, המנצח, הביט לעיתים בהשתאות מחויכת בארקדי. גם הוא כנראה תהה מה עובר על האיש ליד הפסנתר, דווקא כשהוא מלווה בעשרות נגנים.
אין לי מושג כמה מממלאי היכל התרבות בערב הזה – הם מנויים של הפילהרמונית, אבל אני מניח, שקהל של מוסיקה קלאסית אינו מהסוג ששר ומזמזם שירים בציבור. מוסיקה קלאסית מרגילה אותך למשמעת. לפי שירת הרבים ב"בגללך" – הקהל הזה לא הגיע בשביל הפילהרמונית.
שוב התברר שארקדי דוכין הוא כבר על תקן ערב שירה בציבור. שני צלילים, ותן לקהל לשיר במקומך. הפסנתר שלו מצלצל יפה. הדכדוך הרומנטי-אמוציונאלי-מלודרמטי – חביב הקהל.
ארקדי דוכין מחובר לשנסון הרוסי. אוטודידקט, כפי שמעיד על עצמו, שלא הגיע מהקלאסית, אבל בילדותו ברוסיה שמע הרבה קלאסית. עכשיו זה נראה ונשמע, שאין לו שום בעיה להתחבר. הרגיש לו טבעי. זרם. הרשה לעצמו שירים, שלא נכנסים להופעות רגילות. המשורר הרוסי ולדימיר ויסוצקי חזר לככב אצלו. יש לו שיר-סיפור על אלישע ונלי, שהמתין להזדמנות הזו.
החיבור עם התזמורת הוציא מארקדי רגישויות שלא שמעתי ממנו עד היום. זה היה קברט של איש אחד, בשל מאוד, שנהנה מהצליל הסימפוני כולל השת"ף עם אבי סינגולדה בגיטרות, ז'אן פול זימבריס בתופים, צור בן זאב בקונטרבס. הוא פתח ב"להרגיש", ומרגע זה – הרגשת את הרומנטיקן המספר באוריינטציה של הופעה במקום אינטימי, מחבר את הסיפורים מאחורי השירים לשירים. אין כאן רבע זיוף. ארקדי ישיר, בלתי אמצעי. לפעמים צוחק בהנאה, לעיתים נאנח בכבדות. זה הוא.
העיבודים הסימפוניים עשו בדרך כלל שירות טוב לארקדי. אני חיפשתי ניואנסים. הפתיח של סינגולדה ב"יש בי אהבה" – יפהפה. קטע המעבר שלו – ב"בגללך". צליל הבס של צור בן זאב ב"יש בך" – הראה חשיבה מחוץ לקופסה. הצליל הפאנקי של "לא רוקד כשעצוב". הצליל הסימפוני חיבק אותו חיבוק אוהב ב"אם כבר לבד".
הפילהרמונית אפשרה לדוכין לחזור לתחנות ראשיות בקריירה שלו, וגם לגעת בהם ברגישויות, שלא שמעתי ממנו בהופעות רגילות בסולו ועם "החברים עם נטאשה". השאיר אותי בתחושה של מתי ההופעה הבאה שלהם ביחד?

שירים: להרגיש, הבלדה על האיש שהחליף את הירח, מרוב אהבתי, כל הכוכבים (שיר המוכר מדוד ד'אור), שיר לירי, אוהבת לא אוהבת, בודד, בודד, יש בי אהבה, מי אוהב אותך יותר ממני, דימיון חופשי, יש בך, מלנכולי, , טמבל, היא לא דומה, אלישע ונלי, עוד נגיעה, צמרמורת, לא רוקד כשעצוב, בגללך, אם כבר לבד, חזרת אלי.

התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של אילן מוכיח.
נגנים נוספים: ז'אן פול זימבריס – תופים, צור בן זאב – קונטרבס, אבי סינגולדה – גיטרות.
יועץ אמנותי: אשר ביטנסקי

צילום: מרגלית חרסונסקי.

וידיאו 1: "בגללך"

    "מרוב אהבתי", "שיר לירי", "אוהבת לא אוהבת"
מי אוהב אותך, יש בך, לפעמים

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות