ים יבשה

יונתן לויטל

הפקה עצמאית
3.5/5

בשבת אחת מחורבנת הוא מציע להיפרד, כי נמאס לו ממנה. "את תלכי ממני, אני אהיה הרוס, אחר כך בסדר/ ארוץ לאורך הים/אולי אביא כלב". יונתן לוינטל מציע מתכון להיפרדות. יש לו קול נמוך, שאינו מתאמץ להיות "זמר", מה שמסייע לחזק את אמינות הנרטיב. להפקה המוסיקלית יש מהלכים חיוניים בהטענת הסיפור בעוצמות, שאינן קיימות בביצוע הקולי.
האי.פי החדש של נגן הבס (פוליקר, עמיר לב רות-דולורס וייס), שהחליט כי לא על הבס לבדו, יען כי יש לו מה לספר לנו על מצבו הנפשי בגין יחסי הבינו-בינה.  
"אופניים" מובילים אותו לביתה, קומה ראשונה. הם מחייכים אבל לא מתחבקים. כאן הוא מבין שיש מצב, שלמרות שהיא לפעמים נעלמת לו, "רק איתה אני מרגיש בחיים" מה שמעמיד אותו בפני בעיה: "אז איזה טעם יש בכל דבר אחר"? קול נשי מרכך את קו הדכדוך.
בשיר הרביעי הוא שוב נסוג, ומציע ניתוק מגע. התרחקות. לאפשר להתרגל למצב כזה. כאן השירה היא מלנכוליה נונשלנטית מרושל , בלי טיפת דרמה. "יותר טוב" שיר שממשיך את סחרחורת התחושות מול מצב של להיות או לחדול ביחסים ביניהם. המנגינה והעיבוד נוגים ויפים, השירה מייצרת ריחוק מסוים.
"ילדונת", השיר הטוב-מיוחד באלבום,  עוסק בפערים בין הזיה למציאות, בין עבר להווה. הפער הוא שיוצר/מפתח את הדמיון. גם אם קווי דמותה של הנאהבת כבר היטשטשו, הוא יודע במה חשקה נפשו – לדמיין אותה יפה. שנסון עברי, מנגינה ועיבוד שמשרטטים את הנרטיב. הצבעים שמתחלפים מעצימים – הגיטרות המלוכלכות, הצליל הכבד הכמו קקפוני – מול ההרמוניות המעודנות, צליל האמביינט החלומי. שמעתי את הרחוק, שמעתי את הקרוב. גם את הבפנים. היילייט.
נכון:
ה"לא זמר" של לויטל מעלה את מפלס האמינות, אבל ככלל, האי.פי הזה מאבד מעט גובה ועומק בשלהי  ההאזנה, מכניס לאזור חדגוני בצליל, בטון, בקצב, בסאונד. 

שירים: ילדונת, נמאס, אופנים, יותר טוב, צל, צפור, אני אוהבת אותך

מילים ולחנים: יונתן לויטל הפקה מוזיקלית: הילה רוח ויונתן לויטל

צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן