פרט לכמה מעידות טקסטואליות, יש לנו כמעט דבר מושלם. איה כורם כתבה ושרה שירים על מערבולת תחושות ביחסים שבינה לבין אהובים, דמיוניים,-ממשיים, והיא עושה את זה בדרך כלל ברגישות מופלאה, בשידור תחושות אמת שמחלחלות ועושות העור  חידודין. 
כורם מנסה להגיד את מה שחשים רבים: חסרון האהבה מגדיל את התשוקה לה. בשיר הראשון "קיץ" יש לה משפט בעניין הזה שכמעט הורג לה את השיר. "גם אתה הרי יודע שאני אוהבת אותך, אבל גם את עצמי". זו פסיכולוגיה נדושה ברבע אגורה, ממש מיותרת.
המעבר לדאנס אלקטרוני בשיר השני "שיר אהבה פשוט" ממש יפה. זה דאנס מלודי פשוט ועשיר, ובכ"ז לא פשטני. היא נמצאת בשיר, לא משחקת מדונה.
"קליפה" הוא שיר מורכב ועשיר יותר מוסיקלית, שיר על תחושות מעורבות שהצטברו על רקע יחסים שצימחו אצלה קליפה. ("הלא כבר נשבר לי פעם הלב")
והנה עוד תפנית מוסיקלית בשיר "פגישה" – בסגנון בוסה נובה קליל, כמו תרגום של מצב רוח אחר, התאהבות קצת ממוסטלת, לא רציונאלית, שיר יותר שובבי שיש לו גם הסבר – "תדע לך, זה לא אני זה רק האלכוהול".
ומהבוסה למקצב ואלסי ב"מילים" (אריק ברמן), שיר יפהפה, על הבטחות של מאהבה שאכזבו. פסנתר נהדר, עיבוד שמשדרג. גם "סוף הלילה" הוא שיר של מנגינה קסומה – "בסוף הלילה, מי מביט בך ורואה, את נאנחת בשנתך". כורם מביעה תשוקה גדולה למגע ענוג. שיר שמעביר נפש טעונה, דואבת. בשיאו – קטע דרמטי על מי שלקחה אותו ממנה. כורם דרמטית, אבל שרה במינונים הנכונים. בלי לצרוח רגש.
עוד מוצלח – "חצי" גם הוא מושר בטון של תשוקה עמוקה – על חוסר יכולת להגיע לשלם ביחסים.
פחות דרמטי – "יונתן שפירא", מעין סיפור רומנטי קומי, על אחת שמחפשת חתן, ואמאה בכלל לא ידעה שצריך לקחת בחשבון את יונתן שפירא. שורת המחץ המסיימת "יונתן שפירא תעשה לי ילדים" מפתיעה, אולי מביכה, אם כי צריך להתחשב בקונטקסט ההומוריסטי של השיר.
עוד שיר אהבה יפהפה – "אתה זורם אצלי בדם", מה שנשמע כסיטואציה של איבוד ילד בהפלה, וכאן בעיבוד מיתרים נהדר, זה נשמע שיר מעצמותיה של כורם.
ובסיום "השיר של איתי" (איתי פרל) ו"לא גמור" מצטרפים אל אלבום בכורה מצמרר בחלקיו.
המונולוגים של איה כורם מתנגנים במנגינות מקוריות מפתיעות, הטונים תשוקתיים שחודרים, סיפורים כביכול נדושים שמגיעים ונוגעים, שרה רהוט, יודעת מתי ללחוץ על הקול, מתי להנמיך-לאפק, מוסיקה ענוגה, מעוגלת. עיבודים שמשרתים (אורי זך) זמרת מרגשת נולדה.