על פי המוסיקה והקליפ (המסיבה במטוס), יש כאן חגיגה לא קטנה שמרחיקה ממשמעות הטקסט ומשטחת אותו. מוקי שר על מסע שורשים אל מקום בו לא ביקר מעולם. בהכללה – המקום זר לו. יש בו מעט שמש והרבה קור וניכור. התחושה שעוברת היא – חורף אירופאי מול שמש ישראלית. הניכור והזרות נובעים גם מאי ידיעת השפה, מאי הכרת "שמות המתים" (חיזוק לכך שמדובר במסע שורשים). למעשה, חוסר היכולת לחדור באמת לחיים המתקיימים (אי הכרת הסודות שלהם) שם.
כאמור הטקסט הכבד הופך קליל למשמע המוסיקה הקצבית העשירה, עד כדי עיקור המשמעות שקיימת בו. בדרך להגשמת השיר איבד מוקי את עוצמת ועומק תוכנו.
אני חוזר אל המקום/ בו לא הייתי מעולם/ ובכל זאת בא משם/ הולך ונעלם/ על דרך יפה ועצובה
פריחה באפור/ מעט מהשמש והרבה מהקור.
בדרך לאיבוד/ כאן אני רק עובר/ אין לי שום כוונה להישאר/ ובכל זאת חוזר.
אנ'לא מדבר את השפה/ רק ת'מבטים./ אנ'לא מכיר את שמות המתים,/ את הסודות שבבתים./ שקט של סוף
מטפטף לי מהעורף/ העצים אביב אבל הלב שלי חורף.
בדרך לאיבוד/ כאן אני רק עובר/ אין לי שום כוונה להישאר/ ובכל זאת חוזר.
כי זה אני בחיים אחרים,/ אבל הייתי חייב להמשיך/ לברוח מן הכוח להרע/ כל הדרך חזרה.
כבר הייתי כאן/ ולא ארצה להיות שוב לעולם/ עכשיו אני רק זר במקום מוכר
כל מה שהייתי ונגמר.
