נעלה עם עידן עמדי על הכביש לנסיעת לילה. הוא מנסה למצוא מקלט. נתחיל בנסיעה נינוחה. כשנעבור ליד מסגד, יקרה משהו. נלחץ על הדוושה. המוסיקה מתעצמת. מה לעידן עמדי ולמואזין? פתאום, מדמיין אותו כאיזו דמות אב מנחמת. "כנס לישון אחי ומחר יהיה טוב". נכנסות גם מילים בערבית. צלילי מזרח מתערבבים בצלילי מערב. הדרמה גוברת, והשיר לובש רבדים מוסיקליים מעצימים. מה זה? שיר על מצב אישי מחורבן? על המצב בכלל? שיר אהבה? אני מנסה להבין את הראש של עמדי, אבל אז המוסיקה הולכת ומתעצמת, מקבלת נפחים בומבסטיים, האם המעבדים נסחפו וסחפו איתם את עמדי למלודרמה ענקית מדי? ועדיין, טון קולו של עמדי משדר אמת. זה הוא, אלה רחשי ליבו האותנטיים של המנסה למצוא מקלט בלילה.
מנסים למצוא מקלט הלילה,/ כבר זמן להירדם / מנסים זה רק אני והמכונית, / הלילה קל להיות בודד
מנסים למצוא מקלט הלילה,/ כבר זמן להיות שקט / מדי פעם מדמיין ת'מואזין,
באוזן ממלמל
يلا فوت تنم حبيبي / קדימה כנס לישון אהוב/ فوت تنم أخوي وبكرة راح يكون منيح / כנס לישון אחי ומחר יהיה טוב
بكرة الشمس تشرق والقمر يغيب / מחר השמש תזרח והירח ישקע/ ولعالم جديد نروح / ולעולם חדש נלך
מנסים למצוא מסתור בחושך, / כולם כאלו מוארים / עוד יש בי כעס הוא לא מניח לי לישון, / דוגר
בפנים כל החיים / ואם תסתכלי קרוב הלילה, / חרכת כל פינה בלב / אז כשרע לי, כן, אני אכאיב לך גם, / עד כדי כך אני אוהב
