הפסנתר מלווה את מנגינת הלב. שיר דכדוך מלודי אפרורי מספר סיפור של תהיות ותעיות. דנה עדיני שרה כמו זה בנפשה. טקסט סובל מחוסר קוהרנטיות: הפזמון החוזר – "חשוב שהגעת, כל כך חשוב שאתה פה, גם אם נשמע לי שזה לרגע"… הוא ליבתו של השיר. כל ההתעסקות בהתבוננות במראה נשמעת נדושה ומחלישה את עוצמת השיר. די בשורה כמו "רק אם אראה אותי, אוכל לראות אותך" כדי לומר הכל. גם התבוננות בפניהם של אנשים ("מה רואים אצלי שמסתתר בפנים") – היא סתמית וממסמסת את תובנת הפזמון החוזר, שמתמקד בסיטואציה של פגישה בין אישה לגבר. הפגישה פותחת לה את הלב, נותנת לה להרגיש שהיא בחיים, למרות הפחד מלהיפתח לזולת. היא יודעת שנדלק לה פנס בחשכת עולמה, והתובנה היא שברגע שתדע את עצמה, תוכל להיות שם עבורו ועבור שניהם יחד.
לכן, גם משפט כמו "תמיד אהיה הליצנית העצובה/ של הקרקס אשר אצלי בנשמה" הוא סוג של התייפייפות שאינה תורמת לשיר.
דנה עדיני שרה בבהירות את הסיפור האישי, יודעת לאפק הבעה תחושתית נוגה-אינטימית. נשמעת לחלוטין כסינגר סונגרייטר, הגם שהשיר כולו שייך לדניאל סלומון. שיר שללא ספק יעצים את המופע המשותף של דניאל ודנה, שראשיתו בפסטיבל הפסנתר 2013.
עכשיו מול המראה / כבר שנים תמיד אותה השאלה / מי היא זאת המביטה בי חזרה / האם באמת אוכל לדעת את התשובה
יוצאת אל הרחוב / כבר שנים שהוא עוטף אותי קרוב / לא משחרר לרגע רק כדי לחשוב / מה עושה לי רע ומי עושה לי טוב
חשוב שהגעת / כל כך חשוב שאתה פה / גם אם נדמה שזה לרגע / ואז נדמה שדווקא לא / אני מנשקת את שפתייך / אתה מנשק לי את הלב / ולמרות שזה שורף לי / כל כך קשה לי לסרב / והפנס שבי נדלק בחשיכה / רק אם אראה אותי, אוכל לראות אותך
מה יש כאן להבין / מביטה שוב בפניהם של אנשים / מה הם רואים אצלי שמסתתר בפנים / האם באמת אוכל פשוט להאמין
אני לא נסיכה, / ולא מלכה של איזו ארץ רחוקה / תמיד אהיה הליצנית העצובה / של הקרקס אשר אצלי בנשמה
חשוב שהגעת…