צחי פודור בורח מזיכרונות רעים אחרי שעבר תהליך של ריפוי. הוא מקווה שיצליח להגשים עצמו עוד בחיים האלה. ("לגעת שוב לפני שיעבור") הוא נכנס למערבולת חושים במקומות של "סוף הזמן", בין השמש והים, קצה עולם המרוחק שנות אור. הזמן האינסופי חסר הגבולות מפחיד אותו. זהו החשש שלא יצליח להגשים משהו במסגרת הזמן שהוקצב לו.
הנרטיב מושר בהתרגשות רבה, בהתכוונות אמוציונאלית. יותר משיש בה תחושת חרדה, היא משדרת געגועים נוגים לבלתי מושג במלודיה נוגה עגולה. השיר מתפתח לטון של תעצומות נפש בתזמור עשיר.

שוב נמלט אל זיכרון שהתרפא / ונעלם רחוק, אל מחשבה אחרת / עובר ושב – אותו מבול, אותו שרב
ועוד יד אחת בוכה, אחת צוחקת.
בסוף הזמן, בין שמש והים / הנוף כבֶה ברגע / ונד לא נד, רוגע ונפעם / מקשיח ושוקע…
מקצה עולם המרוחק לכדי שנות אור / אני רוצה, רוצה ולא מצליח / לגעת שוב, לפני שיעבור
ואת שרידיי האחרונים אחריו יזניח
בקול הים ושמש וכוכב / מושט, נישא ברוח / חומק, ניתץ האור המשוגע / נטול חידה וכח.
בסוף הזמן, בין שמש והים / הנוף כבֶה ברגע / ונד לא נד, רוגע ונפעם
מקשיח ושוקע…