הריאליטי בהכוכב הבא מעלה הילוך. כיוון שהפורמט מקורי, אפשר לעשות בו ככל העולה על הדעת. הפעם ביקשו מכל מתמודד להקדיש שיר לאדם יקר לו. התוצאה: מסחטת דמעות לתוך הפריים טיים. מניפולציית רגש הרדקור.
מוקי היחיד, שלא נסחף בזרם הדמעות. הוא התייחס לביצוע של נאווה תהילה ולקר, למרות ההתרגשות הגדולה נוכח האישה שהפכה מדריכתה וחברתה הטובה ביותר במסגרת אכסניית נוער בסיכון.
את האדום שלו הסביר מוקי: "לא שאנחנו נגד דביקות, אבל דמעות בשלב הזה אינן העניין. אני מחפש את הדיוק בביצוע. ההתחלה הייתה אינטליגנטית, אבל בהמשך הביצוע איבד את התנופה שלו". חבל שמוקי לא הסתייג מהדביקות. הרי זה כל העניין – מורחים את התוכנית בשכבות רגש, שמנטרלות אותה מהעניין שלמו התכנסנו. אטדגי – במקום להתייחס לביצוע, קפץ ואמר – "אני יודע מה זה נוער בסיכון". מה זה שייך למוסיקה? במקרה של ביצוע גרוע, שום נוער בסיכון לא היה מסייע לה. מזלה שהיא זמרת טובה.
הערות לא אינטליגנטיות של השופטים: קרן פלס על "מישהו לרוץ איתו" ששרה אביה שושני: "הביצוע היה פחות חזק". פחות חזק ממה? נכון טען סקעת: לא תמיד חייבים לצעוק שיר. לעיתים האיפוק חזק יותר מהדרמטי. על הגרסה של שרי נחמיאס ל – You Oughta Know של אלאניס מוריסט, אמרה פלס – "היה בזה משהו גס". לא הכי הבנתי את כוונת המשוררת-שופטת. אם התכוונה לחספוס אקספרסיבי – אז נחמיאס התאימה עצמה לתוכן השיר. האינטרפרטציה שלה לא הייתה "נחמדה" אלא פונקציונאלית. 
אטדגי מתרץ את האדום שנתן לנדב גדג' על Just The Two Of Us, במילים: "שלא תחשוב שלחמך בסלך. יש המון אי דיוקים בביצוע". כל השופטים שלצידו דווקא חשבו שזה היה ביצוע מדויק להפליא, מלא חיוניות וגרוב. לשאלות שהפנו אליו השופטים התמהים וההמומים, ענה אטדגי ב"סבבה, סבבה". ממש נלחם על הגחמה המופרכת והלא מקצועית שלו. כבר הכרזנו על אחד השופטים הגרועים בתולדות תוכניות המוסיקה ריאליטי. נכריז פעם שנייה.
חילוקי דעות מביכים בין השופטים: מוקי החליט להיפרד כבר עכשיו מאורית ביינסאי על הביצוע שלה ל – I Have Nothing של ויטני יוסטון. כלומר – כישלון קולוסאלי. קרן פלס לעומתו חשבה, שהיא חייבת להישאר, ומבחינתה – ביצוע פנטסטי. למי להאמין? מסכנים המתמודדים.

הודחו: אסף זיילברמן ולירז בלאס.