מי הוא שהיא מחפשת אותו על שלטי רחוב? למה שם? שירי מיימון או דור דניאל יודעים יותר. היא מכל מקום משתפת את אלוהים ב"חרטות ולבטים של גיל שלושים". גם אם אין פירוט מה החרטות והלבטים בגיל הזה, אפשר להישען עליו (על אלוהים). הוא בוכה איתה בגשם. אשרי המאמינה. למרות המשבר, יש ספר זכרונות. נחמה קטנה.
שירי מיימון שרה מנקודת משבר יחסים, ונסיון של המתמודדת לתכנן את עתידה (אולי ניו-יורק) אחרי השנים שהיא עברה איתו ב"פריים טיים" של חייה. כותב הטקסט כנראה דל בדימויים, שהוא שואל מהשפה הטלוויזיונית לצורך תיאור מצב אישי. דימוי שהוא לא יכול לנפנף בו על השראה, בטח לא על מקוריות.
המוסיקה – פופ עם נגיעות אלקטרוניות – היא מהסוג שמחפש את המקום הראשון במצעד ההשמעות. הייתה לי תחושה, שכבר שמעתי משהו דומה ממימון,  היא מנסה להיות "אישית" ולתת ביצוע מלא כוונה, אבל התוצאה פושרת, לא ייחודית, משאירה אותה במקומות, שהיא כבר ביקרה בהם. דרמה מתקתקה בהפקה פומפוזית שמקבעת אותה.