כתב אי-אשמה עצמי סרקסטי, שהוא כתב אשמה נגד החברה הישראלית. ירונה כספי מה-זה עצבנית על מה שקורה מסביב. על הנייר – שיחת סלון על חברה מושחתת של עשירים מתחדשים, חוסר שוויון וצדק, שחיתות במגזר החרדי, נשלטת ע"י כרישי נדל"ן. השיר יוצא מהסלון אל הבמה במלוא העוצמה. זה שיר תצפית מהצד. משהו כאן מתמוטט כבניין קלפים. הקטר ניתק מקרונותיו. משיח לא בא. לא הכותבת אשמה.
ניתן לקול הזועם ולגיטרות להצטרף למחאה. כספי הולכת במסלול ישיר – וטוענת את זעקתה בדציבלים מעצימים. הזעקה אינה רק שירה. היא אמירה נוקבת על המציאות המקומית הדורסנית ברגע של כעס גדול. זה שיר שצריך להיות מוטח בפרצופה של המדינה. לא בטוח שהיא (המדינה) תבין, למרות העוצמה והישירות שלו. כספי מתגלה שוב כאחת הרוקריות האותנטית הבודדות במקומותינו, מצליחה להביע את תחושותיה ומחשבותיה על חברה דקדנטית בדרגת אמינות גבוהה. אני מאמין לה, כי היא חושבת כמוני. פשוט, לא?

זו לא אני שנוסעת עם ההאמר למסע שורשים במספרה/זו לא אני שמוכרת חלומות בקרן סיכון ואשליה/ זו לא אני שמהמרת על חסכונותי לעת זיקנה/ זו לא אני שזורקת אנשים מבתיהם/ קורעת ילדים מחבריהם/ מגדלת חיות לניסויים/ משלמת לבטלנים בשם האלוהים/ זו לא אני שמפריעה למשיח לבוא/ זו לא אני שמנסרת ת׳שמים לפיסות נדלן ושטחים/ זו לא אני שממשכנת את הנוף הכי מרשים/ זו לא אני שמתחייבת על ההבלים
כי זה מתאים וזה מה שכולם עושים/ לא אני צועדת עם רעש התופים/ כצאן מובל לסכין הרווחים/ כצאן מובל לסכין הרווחים/ כצאן מובל לסכין…/ זו לא אני שמפריעה למשיח לבוא
טובה התצפית מהמקומות הנמוכים/ היכן שכל המים נאספים/ לראות איך מתמוטט בנין הקלפים/ איך מתרסק בעודו משחד את האורחים/ הקטר כבר נפל/ הקרונות עוד נוסעים/ הקטר כבר נפל/ הקרונות עוד נוסעים/ זו לא אני שמפריעה למשיח לבוא.

*** מתוך ה-EP החדש "בנין קלפים"