השקת From Darkness

אבישי כהן טריו

זאפה ת"א
4.5/5

פורמט הטריו הוא כבר חלק בלתי נפרד מאבישי כהן, הבסיסט והמוסיקאי. זוהי התבנית הטבעית שלו, ממש כמו שהיא חלק אינטגראלי מאמנות הג'אז של המוסיקאי והפסנתר קית' ג'ארט. כמו ג'ארט גם כהן יודע לבחור את הנגנים שלו ולנווט אותם אל תוך עולמו המוסיקלי במיומנות גבוהה.
החיבור בין כהן לפסנתרן ניתאי הרשקוביץ ולמתופף דניאל דור יצר רקמת יחסים מוסיקלית עשירה, שבה כל סולו פונקציונאלי, נתפר במדויק. אבישי כהן מעוניין יותר ביצירה מאשר באלתור.
התכנסו להשקת From Darkness, אלבומו החדש. כהן סבור כי זו הפעם הראשונה מאז האלבום Gently Disturbe, שהוא מרגיש כי הצליח להגיע עם הטריו שלו לתבנית חדשה.
אין מהפך במוסיקה שלו. אין שום בעיה לזהות את סגנון הנגינה במקצבים, מעברים, במלודיות ה"נאראטיביות". אבל חשתי התרעננות, צבעים חדשים, זרימה נפלאה שנוצרת מהקשר הכמעט טלפתי בין הנגנים.
כמו תמיד, הג'אז של כהן יוצא מקוויים מלודיים. זהו ג'אז שמספר סיפור. בסיפור הזה הוא זקוק לצבע מלו רך אפרורי מלטף של הפסנתר, למתופף חכם, רגיש שיודע לקרוא אותו בקצב פריך וקולח, שיש בו ניואנסים. כרגיל קו הבס של כהן הוא דומיננטי, כמעט אינו נמצא מאחור. לקונטרבס יש "מה לספר", הוא לא רק מספר. הוא שר (תרתי משמע)
כבר אמרתי ברשימותי הקודמות על המוסיקה של אבישי כהן, שהיא לעולם מתחשבת באוזן אוהבת המלודיות, נגישה, אנושית עד ריגושים. יש משהו מאוד פשוט וקומפקטי, ובעת ובעונה אחת גם מורכב. המלודיה בעלת המתיקות המאופקת והאימפרוביזציה כרוכות אצלו יד ביד. כהן מבזבז מעט אנרגיה על אלתורים כדי שהמוסיקה שלו תזרום בדינאמיות. קיבלנו 
 חמישה קטעים מהחדש + קטעים ישנים, חלקם כבר על תקן להיטים (Seven Seas) ולקינוח הוא שר בחספוס יפה את "אלפונסינה והים" וגם הוסיף את "שחקי שחקי", ועוד אילתור משעשע על מוסיקה דרום אמריקנית. הסטנדינג אוביישן של הקהל בסיום הוכיח שוב, כי אבישי כהן טריו אינו מיועד רק לקהל של ג'אז.

אבישי כהן – בס, שירה, ניתאי הרשקוביץ – פסנתר, דניאל דור – תופים

על From Darkness

צילום: מרגלית חרסונסקי

קטעים נוספים מההופעה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. לא אהבתי. הצלילים דחוסים ואין ביטוי למוזיקה. אני אוהב את הקטע עצמו אבל במופע חיה זה, לא טוב. אבישי לא מרגיש את זה? קטע תופים לא זורם כפי שצריך, גם הפסתר לא… רק שי מאסטרו ידע להעביר את הרגש והפואטיקה של הצלילים. אני מרגיש שהצלילים שבויים לתוך קופסת שימורים ולא יוצאים ולא מתפזרים למרות הסאונד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות