נתחיל מהסוף: אביב גפן שר  לקראת סיום: "עם הזמן הכול חולף, גם יופייה, כמו ריח בושם זול מתנדף. זיכרונות מתקלפים כמו מעץ"

תרגום שלו מצרפתית. שיר כאב פאטאלי. להגיד שהכול חולף בחיים – זה נדוש. אבל איך שליאו פרה הצרפתי שר את זה – זה כבר ריגוש.  אחרי למעלה משעתיים שהכול היה בהן, הנה בא צמרור אחד שבשבילו היה שווה לחכות לפינאלה. והשיר לא שלו, אא של שנסונר צרפתי – ליאו פרה.
אביב שר שנסון. מזהה איכויות. זה יפה, כי השירים השינים שלו לא תמיד מצליחים להעביר אביב גפן עכשווי. יותר תסכולי התבגרות. עדיין מבכה את נערותו. ואני לא בוכה איתו. ממשיך לשיר את ייסורי גפן הצעיר. . גם "לכבוד מיליארד תועים" הוא כבר פולקלור שאפשר לוותר עליו.
התבגר, התברגן, זה-לא-אותו-האביב, קראתי, שמעתי. אפתח בצפירת הרגעה: שמעתי 38 (!) שירים, והכל בסדר: זה אותו האביב גפן. ממש לא השתנה לנו.
זה אותו האביב שכנראה כבר לא יחליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול – ג'ון לנון, דיוויד בואי, הבי ג'יז, שלום חנוך או ליאו פירה. פופיסט, רוקיסט, אלטרנטיבי או שאנסונר עברי.
עדיין קשה לי להתייחס לאביב רק כאל יוצר רוק מגובש, עדיין יש לי תחושה של תופעת רוק.
קבלנו את כול חבילת חשקיו, כולל המראה המאופר-מצועצע ועד אביב גוף-עירום. קיבלנו לא רק את הבסט, אלא מקבץ שהיה נכנס לאלבום משולש, וגם – צריך להודות – ערב מהיותר מושקעים שלו כולל מצעד אורחיו- נינט, עברי, מאור כהן, שלום, תאורה יפה, מסכי וידאו ארט, הרכב מהוקצע שבא לעבודה, בקבוקי מים קרים שמחולקים למעריצים מתעלפים שנמחצים לקדמת הבמה. הפנינג רוק שאין מה להתבייש בו. כמו אצל הגויים.
מה-38 הייתי לוקח לאי בודד שיר אחד, ולא בעברית – Epidemic, שיר חדש, דואט עם סטיבן וילסון, סולן "פורקיופיין טרי", שותפו ל"בלקפילד", שהגיע במיוחד. אם מדברים על "התבגרות", על שינוי כיוון – אז זה בדיוק זה. כאן אביב מגשים סוף סוף פופ מסוגנן כמו שהוא אוהב לשמוע אצל הלהקות המובחרות. . כאן – עם וילסון – זוהי מוסיקה שנוצרה ע"י שני רומנטיקנים ממועדון הלבבות הבודדים, הדואבים והשבורים, שבאים לספר את סיפור דכדוכם הגדול. זוהי אלטרנטיבה שהייתי בוחר בשבילו, לתקופת "ההתבגרות". אגב, אביב בחר בה, אבל עדיין חייב חוב לקריירה שלו, כולל לדור הכיכר שחווה את רצח רבין, למיליארד טועים, להמכתב, להאם להיות בך מאוהב. לא חייבים הכול.
הוא פתח עם "זוהרים" מהחדש. "ההרס העצמי אוכל", שר גפן כשהוא מקושט בנוריות אדומות זוהרות בחושך. לא הייתי נותן לשיר הזה מקום בעשירייה הפותחת שלו.
מצד שני, בשירים השקטים כמו "בשבילך", זה אביב יצירתי, מלודיסט נפלא, קול טיפה יותר בשל, אבל עדיין לא חף מבעיות, מטקסטים שבלוניים, ממטפורות קלושות, זהו אביב שעדיין זקוק לשיר אלמותי של ליאו פרה הצרפתי שישדרג אותו. ומה לעשות, אביב האינטימי, עדיין מרגש אותי יותר מאשר אביב גפן החשמלי, הרוקיסטי.