נחזור לנקודת ההתחלה. ככה שרו פעם. ככה חוה שרה פעם. מילים, לחן, גיטרה קול. בלי מפיק מוסיקלי, שמחליט לאן הולך השיר, מה תהיה צורתו הסופית. כמו בצילום הפשוט: מתיישבים ליד הקיר ופורטים שיר עם לחברים שמקשיבים. הפשטות הזו קיימת גם בשיר הזה. 
חוה מבקשת להפנות את תשומת הלב לדברים, מתוך הנחה סמויה, שאיננו מתבוננים, כאשר אנחנו מסתכלים – ב"ראה" כדי להעביר מסר. מצד אחד – התנהגות הטבעית של הטבע, שחוזרת על עצמה. מצד אחר האדם שעסוק בארצו המובטחת, ואי לכך המלחמה הניצחת. כל ארץ היא "הארץ המובטחת" בשביל בני עמה, לכן ילחמו עליה. לכן, הדם עוד שותת והדמעות זולגות. היש מוצא, האם זה מצב שימשיך כמו הטבע? – "אל תאבדו בחולות בם השמש קופחת, יש מים מסלע לקחת! לקחת!" מילים פשוטות: אל תתייאשו. כמו שמשה הוציא מים מהסלע בשביל עמו, אפשר לעשות את הבלתי אפשרי.
חוה חוזרת לבסיס, לא מסר פוליטי נוקב, לא שיר מחאה זועק, אלא אמת בסיסית. דרך של חיים היא בידי האדם, והוא הבוחר בה. את הפשטות הזו שרה חוה כזמרת עם, שאינה מנסה להתייפות. ראשוניות מעודנת. גיטרה אקוסטית אחת. פולק סונג במהותו, שאינו רוצה להיות להיט גדול, אלא לומר דברים כהווייתם.