הטון הנוגה-מתגעגע מוביל אל הבית בסוף השביל. סמדר אקראי מספרת על טראומה ומתייחסת לגורל בחיים באנלוגיה להטלת מטבע. הסיפור הקשה – איבוד הקרוב לך ("זה לא קל לך לראות את אח שלך לא קיים"). ההרהור שבצידו עניינו גזירת הגורל – מי ימשיך ומי יחדל, מי ירוץ מהר יותר – "אותה מטבע רק משני צדדים, לאיזה כיס נחליק".
השיר מושר כדואט. מדוע? הרי הסיפור מסופר מנקודת המבט שלה. ואולי יש כאן טראומה כפולה. פתרונים לסמדר אקראי.  סולו שלה תואם יותר את הנרטיב. הדואט ממסמס.
המוסיקה מובילה את הסיפור בקצב אחיד, במנגינה יפה ובאווירה הזויה-מסתורית משהו, שיש בה תערובת אוריינטאלית של מזרח קרוב ורחוק. אקראי שרה תחילה ברגש מעודן בלי לגלוש לדרמה, אבל הדואט בהמשך מעביר לפסים מלודרמטיים שאינם משדרגים, אפילו מעט מחרבים.

וזה אותו הבית בסוף השביל/ לאן הוא מוביל/ אותה מטבע, רק משני צדדים/ על איזה צד ניפול/ אתה יכולת להיות אני / רק רצתי יותר מהר
זה לא קל לך, לראות מולך בנאדם/ נגמר לך מול העיניים/ מול העיניים/ זה לא קל לך, לראות את אח שלך, לא קיים
מול העיניים/ מול העיניים
זה אותו הבית בסוף השביל/ אותה שריטה, אותו החדר/ אותה מטבע רק משני צדדים/ לאיזה כיס נחליק/ אתה עוד יכול להיות/ רק רצתי יותר מהר
זה לא קל לך, לראות מולך בנאדם/ נגמר לך מול העיניים/ מול העיניים/ זה לא קל לך, לראות את עצמך, לא קיים
מול העיניים/ מול העיניים